פסקי דין בתעבורה

 

 

בית המשפט     

 

            

 

עייפות בנהיגה הורגת 
תיק רע"פ  2384/18 בבית המשפט העליון בפני כבוד השופט א' שהם. הכרעת הדין ניתנה ב-21.5.18.
בתיק נדונה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז לוד, מיום 4.2.2018, בתיק עפ"ת 8837-01-17.
 
נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה, המייחס לו גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה. מעובדות כתב האישום עולה, כי בתאריך 27.9.2014, בשעה 07:00 או סמוך לכך, נהג המבקש בכביש 4 מדרום לצפון. ביממה שקדמה לנסיעה, ישן המבקש, לסירוגין, ארבע שעות בלבד, ובמשך כ-10 השעות שקדמו לנסיעה, בילה המבקש עם חבריו וישן שעה אחת בלבד, בין השעות 06:00-05:00 בבוקר. תנאי הדרך במהלך הנסיעה היו טובים: המדובר בכביש אספלט תקין ויבש; שדה הראיה בכיוון נסיעת המבקש היה 394.60 מטרים לפחות; שרר במקום אור יום; והיה מזג אויר נאה וראות טובה. 
באותן נסיבות, רכב המנוח באופניים בשול הימני של הכביש ועבר את צומת פרדסיה. מכתב האישום עולה, כי במהלך נהיגת המבקש, במרחק של כ-800 מטרים לאחר צומת פרדסיה, סטה המבקש מהנתיב הימני בו נסע אל נתיב שמאל ומשם חזרה לנתיב ימין, "כשהוא ממשיך בסטייה אל השול, כל זאת ללא סיבה מוצדקת, או נראית לעין". בעודו נוסע בשול, התנגש המבקש עם חזית רכבו בחלק האחורי של אופני המנוח, וכתוצאה מכך, נפגע המנוח משמשת חזית הרכב ומגג הרכב, והוטל למרחק של כ-54 מטרים. כתוצאה מהתאונה נגרמו למנוח פציעת ראש, דימום מסיבי, פגיעות בטן, חזה, אגן וגפיים, ו"מותו נקבע במקום או סמוך לאחר מכן". 
על פי כתב האישום, במעשיו המתוארים, גרם המבקש בנהיגתו הרשלנית למותו של המנוח. כתב האישום מייחס למבקש את "פרטי הרשלנות" הבאים, במצטבר או לחלופין: נהיגה ברכב, לאחר שבמהלך היממה שקדמה לתאונה ישן המבקש "שעות בודדות בצורה בלתי רציפה", ובמהלך הלילה שקדם לתאונה בילה עם חבריו וישן כשעה אחת בלבד; סטייה בין נתיבים, שקדמה לסטייה לשול הכביש והסטייה לשול, "ללא כל סיבה מוצדקת"; אי-הבחנה של המבקש במנוח; והעובדה שהמבקש "לא נהג כפי שנהג מן היישוב היה נוהג בנסיבות העניין". 
 
ביום 22.11.2016, גזר בית המשפט לתעבורה את דינו של המבקש. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם בעניינו של המבקש, התייחס בית המשפט לתעבורה, בין היתר: לפגיעה "בערך העליון של השמירה על החיים", אשר מחייבת ענישה הולמת בדרך של מאסר בפועל; לצורך להרתיע את הציבור ולהבהיר, כי "הנוהג ברשלנות ומקפד חיים צפוי לענישה מחמירה", וזאת על מנת להילחם בנגע תאונות הדרכים; למדיניות הענישה הנוהגת, אשר לרוב כוללת רכיב של מאסר לריצוי בפועל; לרף הרשלנות הגבוה בהתנהלות המבקש עובר לתאונה; ולחוסר ערנות ועייפות של המבקש. בית המשפט לתעבורה קבע את מתחם העונש ההולם במנעד שבין 10 חודשים לבין 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל ופסילה למשך שנים. בבואו לגזור את עונשו בגדרי המתחם, התייחס בית המשפט לתעבורה לאמור בתסקיר המבחן; לאופיו החיובי של המבקש, כעולה מעדות מפקדיו ומחנכו בבית הספר; לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש; ולמצב הנפשי בו שרוי. חרף ההשפעה הקשה הצפויה למבקש מעונש מאסר בפועל, דחה בית המשפט את המלצת תסקיר המבחן להשית על המבקש עבודות שירות בתום שירותו הצבאי ולשלבו בקבוצה טיפולית. זאת, מאחר ש"המחיר הבלתי נסבל של תאונות הדרכים בגביית חיי אדם מחייב ענישה קשה גם כאשר המורשע הינו אדם נורמטיבי שברשלנותו במקרה אחד גרם לתוצאה הקשה". לבסוף, השית בית המשפט לתעבורה על המבקש 13 חודשי מאסר לריצוי בפועל; פסילת רישיונו למשך 15 שנים; מאסר על תנאי של שנה, למשך 3 שנים, לבל יעבור מיום שחרורו עבירת נהיגה בזמן פסילה או גרימת מוות ברשלנות; והתחייבות כספית בסך 30,000 ₪, למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה בה הורשע או נהיגה בזמן פסילה. בית המשפט לתעבורה החליט שלא להשית על המבקש תשלום פיצויים לנוכח גילו הצעיר של המבקש והיותו חייל בשירות סדיר.
המבקש הגיש ערעור לבית משפט המחוזי, אשר נסב הן על הכרעת דינו והן על גזר דינו. ביום 4.2.2018, לאחר בחינת מקיפה של הכרעת הדין והראיות עליה היא מתבססת, דחה בית המשפט המחוזי ערעור המבקש על הכרעת הדין. בהמשך, דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש לקצר את עונשו לכדי 6 חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות ולקצר את תקופת פסילת רישיונו באורח משמעותי. בית המשפט המחוזי סבר, כי העונש "מאזן נכונה בין המחיר האישי שעליו לשלם לבין התוצאה הטרגית שהורשע בגרימתה". עוד הוסיף וקבע בית המשפט המחוזי, כי לאור ריבוי תאונות הדרכים, ובפרט אלו שנגרמות על ידי צעירים אשר נוהגים בתום בילוי, "עייפים ומותשים", יש מקום למדיניות ענישה חמורה ומרתיעה, המבטאת "את שיקולי ההלימה וההרתעה, ואת העדפת שמירת חיי אדם על פני שיקולים אישיים וסיכויי שיקום של המערער".
 
דיון והכרעה. דברי השופט:
 
1. "אתייחס בקצרה לגופן של טענות. בית משפט זה עמד על שלושה שיקולי הענישה בעבירות של גרם מוות ברשלנות בתאונות דרכים, כמפורט להלן: 
האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם על-ידי אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות".
 
2. "בעניינו של המבקש. אציין, בראש ובראשונה, כי מקובלת עליי הקביעה לפיה דרגת רשלנותו של המבקש הייתה גבוהה. המבקש נהג ברכב לאחר יממה בה ישן שעות ספורות, לסירוגין, ואין ספק כי היה נתון במצב של עייפות רבה. המבקש סטה לשול הדרך ופגע במנוח, "למרות קיומם של תנאים שאפשרו לו להבחין במנוח", כפי שנקבע על ידי הערכאות הקודמות. בעניינו של המבקש, יושמה כראוי ההלכה לפיה בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, יינתן לנסיבותיו האישיות של הנאשם משקל פחות מאשר בעבירות אחרות, שכן, למרבה הצער ודאבון הלב, גם אנשים נורמטיביים נכשלים בעבירה זו. הדברים נאמרים ביתר שאת בעניינו של המבקש, לאור המגמה המדאיגה של תאונות קשות שבהן מעורבים צעירים, הנוהגים בתום בילוי לילי ולאחר שישנו שעות מועטות בלבד. לאור האמור, צדקו הערכאות הקודמות כאשר השיתו על המבקש עונש מאסר בפועל, וזאת בין היתר על מנת לשרת את גורם ההרתעה, לשם התמודדות עם נגע תאונות הדרכים, הממיטות אסון על הנפגעים עצמם ועל בני משפחותיהם".
 
3. אשר לטענתו של המבקש, כי במקרים דומים הסתפקו בתי המשפט בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות – הרי שדינה להידחות. גם אם ניתן למצוא גזרי דין מקלים יותר, אין בכך כדי להעיד על כי העונש אשר הושת על המבקש חורג באופן מהותי ממדיניות הענישה הראויה, שכן כל מקרה לגופו ולנסיבותיו המיוחדות.
 
4. סוף דבר, דין הבקשה לרשות הערעור להידחות.


 
נחוץ רישיון נהיגה לגולפית (קלאבקאר)
תיק רע"פ  215/17 בבית המשפט העליון בפני כבוד השופט ד' מינץ
הכרעת הדין ניתנה ב-29.4.2018. 
במסגרת הבקשה נתבקשה רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור) מיום 8.12.2016 בעפ"ת 53300-02-16, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דין מיום 19.10.2014, ועל גזר דין מיום 18.1.2016, שניתנו על ידי בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת מ' כהן), בפ"ל 1402-09-13. במסגרת גזר הדין הושתו על המבקש קנס בסך של 2,000 ש"ח, צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 160 שעות, מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים ופסילה על תנאי לתקופה של 3 חודשים.
 
הרקע לבקשה
1. ביום 12.9.2013 הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית משפט השלום. בכתב האישום נטען כי ביום 18.6.2013 נהג המבקש ברכב חשמלי מסוג "גוֹלפית" (רכב שיועד במקורו לנסיעה במגרשי גולף), במושב עזריאל, עד שנעצר על ידי המשטרה. זאת, לאחר שביום 1.5.2013, בבית משפט השלום לתעבורה באשקלון, נפסל המבקש מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 7 חודשים המבקש נהג כאמור ב"גולפית" בעוד עונש הפסילה שהושת עליו בתוקף, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח בר תוקף. כתב האישום ייחס למבקש עבירות של נהיגה בפסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה; נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10 לפקודה; ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי.
 
2. ביום 2.3.2014 נדחתה טענת המבקש לפיה "אין להשיב לאשמה", שכן הנהיגה ברכב מסוג "גולפית" אינה מחייבת רישיון נהיגה. בהמשך, ביום 19.10.2014 הורשע המבקש במיוחס לו בכתב האישום. במסגרת זו נקבע, בין היתר, כי הנוהג ברכב מסוג "גולפית", שהינו רכב מנועי, מחויב ברישיון נהיגה. נקבע כי רכב מסוג "גולפית" אינו נכנס להגדרות הפטור, וזאת בשונה מרכב מסוג "קלנועית" (המיועד להסעת אנשים עם מוגבלות) או "רכינוע" (סגוויי – Segway). עוד נדחו טענות המבקש באשר לקיומה של טעות במצב דברים וכן לטעות במצב המשפטי בעניינו. ביום 8.1.2016 ולאחר קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו, גזר בית המשפט על המבקש את העונשים המפורטים לעיל. 
 
3. ביום 24.2.2016 ערער המבקש לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו. בבסיס הערעור עמדה טענת המבקש לפיה שגה בית משפט השלום בדחותו את טענותיו לעניין טעות במצב דברים וטעות במצב המשפטי. עוד נטען כי לא הוכח כי רכב ה"גולפית" בו נהג המבקש הינו רכב מנועי המצריך רישיון נהיגה. לחלופין נטען כי בנסיבות העניין יש להקל בעונשו וזאת נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה. 
 
4. ביום 8.12.2016 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור על שני חלקיו. נקבע כי משלא הוכח כי רכב ה"גולפית" בו נהג המבקש מוחרג מן החובה לרישיון נהיגה, כאשר אין חולק כי המבקש נהג עליו בהיותו פסול מלנהוג, הרי שהמבקש הורשע כדין במיוחס לו בכתב האישום. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענות ההגנה שהעלה המבקש, בקובעו כי לא נפלה שגגה עובדתית או משפטית המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות הערכאה הדיונית. לא נמצאה גם עילה להתערבות בגזר דינו של בית משפט השלום, אשר שקל באופן מאוזן וראוי את מכלול נסיבותיו האישיות של המבקש, תוך התייחסות גם למצב בריאותו ולתסקיר שנערך בעניינו. פסק דין זה הוליד את הבקשה שלפנַי.
 
טענות הצדדים
1. לטענת המבקש, לאור חוסר הבהירות הקיימת בדין ובפסיקה לעניין סיווגו של רכב מסוג "גולפית" כמצריך רישיון נהיגה, בקשתו מעוררת שאלה החורגת מעניינו הפרטני, ואשר טרם נדונה בפסיקתו של בית משפט זה. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי הנהיגה ברכב מסוג "גולפית" דורשת רישיון נהיגה תקף וזאת מאחר שהמחוקק לא קבע באיזה סוג רכב מדובר, ומהו סוג הרישיון הנדרש לשם הנהיגה בו. מהיעדרה של חובת הרישוי יש להסיק כי המחוקק לא ראה בכלי רכב זה ככלי רכב המצריך קיומו של רישיון נהיגה. עוד לטענתו, היה מקום לבחור באפשרות הפרשנית המקלה עמו ולקבוע כי בהיעדר הוראה מפורטת ומדויקת, אין חובה ברישיון נהיגה תקף על מנת לנהוג ברכב מסוג "גולפית". לחלופין, חזר המבקש על טענתו כי יש להקל בעונשו וזאת לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן.
 
2. מנגד טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות, שכן עניינו של המבקש אינו מעורר סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור, ואף לא נגרם למבקש עיוות דין. לגופם של דברים נטען כי לא נפל כל פגם בקביעותיהן של הערכאות הקודמות לפיהן לצורך נהיגה ברכב מסוג "גולפית" נדרש רישיון נהיגה בתוקף. ברירת המחדל אשר קובעת הפקודה היא כי הנהיגה בכל רכב מנועי דורשת רישיון נהיגה, אלא אם הרכב "פטור מחובת רישיון". משהמחוקק לא פטר את ה"גולפית" מחובת רישיון הנהיגה, לא יכולה להיות מחלוקת כי לצורך נהיגה בכלי זה נדרש רישיון. אין הצדקה להתערב גם בעונשו של המבקש, אשר אינו בעל חומרה יתרה, ומכל מקום אין בו כדי להצדיק מתן רשות ערעור.  
 
דיון והכרעה (דברי השופט)
1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה לה, בתשובת המבקש לתגובת המשיבה ובחומר שצורף להן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
 
2. ראשית ייאמר כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקת בית משפט זה לצורך קבלת רשות ערעור. חרף טענותיו של המבקש, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כבדת משקל, ואף לא מצאתי כי בנסיבות העניין מתעורר חשש ממשי מפני עיוות דין או אי-צדק חמור שנגרם למבקש.  די בכך אפוא כדי לדחות את הבקשה. מעבר לדרוש, אף לגופם של דברים דין הבקשה להידחות, שכן לא מצאתי כי נפל פגם בקביעותיהן של הערכאות קמא, לפיהן לצורך נהיגה ברכב מסוג "גולפית" נדרש רישיון נהיגה.
 
3. סעיף 10(א) לפקודה, שכותרתו "איסור לנהוג בלי רשיון נהיגה", קובע כך:
"לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרישיון זולת אם פוטר מחובת רישיון נהיגה ובמידה שפוטר." 
היינו, אדם שאינו מחזיק ברישיון נהיגה תקף, לא ינהג ב"רכב מנועי", זולת אם קיים פטור בדין מחובת רישיון הנהיגה באשר לסוג הרכב בו הוא נוהג.
 
4. "רכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 לפקודה כ"רכב המונע בכוח מיכני מכל צורה שהיא...". בפסיקה אף נקבע כי פרשנות מונח זה בפקודה הינה "רחבה יחסית בהתאם לתכלית הפקודה". נראה אפוא כי רכב ה"גולפית" עונה על הגדרת "רכב מנועי", והמבקש עצמו אף אינו חולק על כך. לכן, על פי פשוטו של מקרא, יש לדרוש מהנוהג ב"גולפית" קיומו של רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודה, וזאת כל עוד לא נקבע אחרת במפורש בדין.
 
5. אכן, תקנות התעבורה, קובעות פטורים שונים מחובת רישיון הנהיגה ביחס לכלי רכב מסוימים, אך הן עושות זאת באמצעות קביעה מפורשת. כך למשל, באשר לרכב מנועי מסוג "קלנועית", קובעת תקנה 39ט לתקנות כי הנוהג בו פטור מחובת רישיון נהיגה. בדומה, על פי תקנה 39יג לתקנות, גם הנוהג ברכב מנועי מסוג "רכינוע" פטור מחובה זו. אלא שבניגוד לכלי הרכב האמורים, התקנות אינן כוללות פטור מרישיון נהיגה עבור רכב מסוג "גולפית" והדבר מצביע על כך שמחוקק המשנה לא התכוון להעניק פטור מרישיון עבור רכב מנועי זה. בהיעדר הוראת פטור מפורשת חלה כמובן ברירת המחדל, לפיה כאמור מחויב הנוהג ברכב ברישיון נהיגה. זאת ועוד, ההבחנה שבין רכב ה"גולפית" לבין כלי הרכב המוזכרים בהוראות הפטור מכוונת היא, שכן בצדק קבע בית משפט השלום כי מערכת ההיגוי שברכב ה"גולפית" אינה דומה לזו של "קלנועית" או "רכינוע", ואף מהירותו המרבית עולה על זו שלהם.
 
6. המסקנה האמורה היא היחידה אשר מתיישבת עם פרשנותו של סעיף 10(א) לפקודה, והיא גם זו העולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי החשוב שבשמירה על הבטיחות בדרכים. פרשנות לפיה הנסיעה ללא רישיון ברכב מנועי, שאינו נכלל בהוראות הפטור שבתקנות, היא מותרת, הינה פרשנות שאין לקבלה.
 
7. באשר לחובת רישוי הרכב יובהר כי על פי סעיף 2 לפקודה: "לא ינהג אדם רכב... אלא אם נרשם הרכב בהתאם להוראות פקודה זו ויש עליו רשיון רכב תקף שניתן לפי הפקודה...". התקנות קובעות במפורש הוראות פטור "מחובת רישוי ורישום" לפי סעיף 2 לפקודה ביחס לכלים שונים (ראו, למשל: תקנה 39ח לתקנות בעניין קלנועית; תקנה 39יב בעניין רכינוע), וזאת בצד קביעת פטור מחובת רישיון נהיגה, ולא במקומה. לפיכך, אין בהיעדרן של חובות הרישוי והרישום ביחס לרכב ה"גולפית" כדי ללמד, בהכרח, על פטור מחובת רישיון הנהיגה בעניינו, כטענת המבקש.  
 
8. נוכח האמור, ומשנמצא כי נהיגה ברכב "גולפית" אינה פטורה מרישיון נהיגה, ומשנקבע כי המבקש נהג ברכב מסוג "גולפית" בהיותו פסול מלנהוג על פי גזר הדין בתת"ע 234-11-12, הרי שאין מקום להתערב בהרשעתו.
 
9. נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקש יפקיד את רישיונו במזכירות בית משפט השלום לתעבורה עד ליום 27.5.2018. המבקש ירצה את צו השירות לציבור שהוטל עליו, בהתאם לתכנית שירות המבחן. 


 
 
חוט מסיח דעת מנהיגה
תיק ת"ד 4364-06-17 בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב – יפו,  בפני השופט עופר נהרי. הכרעת הדין ניתנה ב-8.2.18.
 
הנאשמת נהגה במכונית ברמת גן ברח' ברנשטיין מול כפר המכביה ואיבדה שליטה על רכבה, רכבה סטה ופגע בחלק אחורי של רכב דייטסו שחנה בצד ימין של הדרך במקביל למדרכה. רכב הדייטסו הנ"ל נהדף עקב כך ופגע ברכב חונה סובארו שחנה אף הוא במקום ואשר נהדף עקב כך אף הוא ופגע ברכב טיוטה שחנה אף הוא במקום. 
כתוצאה מהתאונה נחבלה הנאשמת חבלה של ממש בדמות שבר בכתף וכן ניזוקו כלי הרכב המעורבים. 
הנאשמת העלתה טענה לפיה עובדות כתב האישום ונסיבות האירוע אינן מגבשות עבירה של נהיגה בקלות ראש, אלא מגבשות לכל היותר עבירה של נהיגה בחוסר זהירות. התאונה נשוא כתב האישום אירעה, עת ביקשה, לסדר חוט שהפריע לה במהלך הנהיגה, ובעקבות כך היא איבדה, באופן אינסטינקטיבי, שליטה ברכבה ופגעה בכלי הרכב החונים. 
 
בית המשפט דחה את הטענה וקבע כלהלן:
"יכולה וצריכה הייתה הנאשמת לדאוג לסדר את החוט שנפל עוד לפני הנהיגה במקום ולא תוך כדי הנהיגה במקום. בשום מקום לא מדברת הנאשמת על פתאומיות בהופעת החוט או על בהלה מצידה. 
עיניה של הנאשמת ותשומת ליבה כלל לא היו לכביש ולכיוון התקדמות רכבה פרק זמן ניכר, אלא תחת זאת היו לעבר החוט וסידורו תוך כדי נהיגה ותוך כדי התקדמות מכוניתה. 
התנהגות הנאשמת איננה מצויה ברף נמוך של חוסר זהירות, איננה בגדר נקיטה באמצעים מתבקשים כדי להימנע מגרימת תאונה, ואיננה נהיגה איטית וזהירה ואגב מתן תשומת לב מלאה. מדובר כאן בדרגת רשלנות גבוהה ומיותרת אשר בנס לא הסתיימה בתוצאה גרועה הרבה יותר." 
 
החלטה (דברי השופט)
"זוהי החלטה בשאלה משפטית אשר הונחה בפני בתיק זה והיא האם עובדות כתב האישום בהן הכירה הנאשמת כנכונות באמצעות בא כוחה בתיק זה – ובשים לב לחומר הראיות שבידי התביעה אשר הוגש לעיוני בהסכמה משותפת – מגבשות עבירה של נהיגה בקלות ראש כשיטת המאשימה כמיוחס לנאשמת בכתב האישום, או שמא מגבשות אך עבירה של נהיגה בחוסר זהירות כשיטת ההגנה. 
לשם מתן החלטה שמעתי בפני את טיעוני הצדדים בסוגיה זו וכן, בהסכמה, עיינתי כאמור בחומר הראיות. 
למען הסדר הטוב יוסבר כי עסקינן בכתב אישום אשר בפרק העובדות בו נטען כי 
עוד יובהר כי הסנגור לא חלק על נכונות עובדות כתב האישום .
הסניגור טען שלגירסת מרשתו, חוט אשר היה תלוי על סך השמש במכוניתה ירד וכי היא באופן אינסטינקטיבי לדבריו עשתה את שעשתה ואיבדה שליטה ברכבה ופגעה בכלי הרכב החונים. 
הסנגור חלק על כך שעובדות כתב האישום ונסיבות האירוע מגבשות עבירה של נהיגה בקלות ראש וטען כי הן מגבשות לכל היותר עבירה של נהיגה בחוסר זהירות. 
מסקנתי לאחר מתן הדעת לעובדות כתב האישום לחומר הראיות שהוגש לעיוני ולטיעוני הצדדים ולפסיקה, הינה שבדין יוחסה לנאשמת עבירה של נהיגה בקלות ראש. 
אסביר: 
מדו"ח הבוחן המשטרתי עולה כי מדובר בכביש אספלט תקין ויבש.
עוד עולה מדו"ח הבוחן כי שדה הראיה שעמד לרשות הנאשמת כנהגת היה פתוח לפנים 100 מטרים באין מפריע. 
עוד עולה מחומר החקירה (הן במלל והן כניכר בתצלומים) זה ברכב הנאשמת נוצרה מעיכה חזקה והרסנית בחזית הרכב עד 0.6 מטר וברכב הראשון החונה שנפגע מעיכה 0.6 מטר מפינה שמאלית. 
ובמילים אחרות : התבוננות בתרשים, בלוח התצלומים, ובניתוח הנזקים, ילמד כי סטייתה של הנאשמת לימין הדרך היתה משמעותית וכי לא היה זה אך שפשוף קל. 
אודות רוחב נתיב הנסיעה שעמד לרשות הנאשמת ניתן להתרשם ,בין היתר, מהתצלומים ומקנה המידה של התרשים. 
הוסכם על הכל - הן עפ"י בדיקת רכב הנאשמת והן עפ"י דבריה של הנאשמת עצמה בחקירתה , כי רכב הנאשמת , הגה ובלמים, היה תקין. 
לדברי הנאשמת האירוע התרחש באור יום במזג אויר טוב ועם ראות טובה. 
וכאן אני מגיע לנקודה המרכזית : 
מחקירתה של הנאשמת עולה כי החוט המדובר לא יצא ממקומו במהלך נהיגתה באופן פתאומי. 
ובמילים אחרות : יכולה וצריכה הי תה הנאשמת לדאוג לסדר את החוט שנפל עוד לפני הנהיגה במקום ולא תוך כדי הנהיגה במקום.  
בשום מקום לא מדברת הנאשמת על פתאומיות בהופעת החוט או על בהלה מצידה. 
לדבריה של הנאשמת החוט פשוט "הפריע לה בעיניים". 
הנאשמת נשאלה בחקירתה מדוע לא עצרה בצד הדרך וסידרה את החוט בבטחה, והיא השיבה על כך שהיא לא חשבה שהיא תהיה מעורבת בתאונה. 
עוצמת הפגיעה של הנאשמת עם רכבה בכלי הרכב החונים היתה חזקה דיה כדי למעוך ולהדוף יותר מכלי רכב אחד, ואכן, הנאשמת ציינה בהודעתה במשטרה כי היא כלל לא בלמה לפני התאונה. 
ובמילים אחרות: באם אף אפילו לא בלמה ניכר כי עיניה של הנאשמת ותשומת ליבה כלל לא היו לכביש ולכיוון התקדמות רכבה פרק זמן ניכר , אלא תחת זאת היו לעבר החוט וסידורו תוך כדי נהיגה ותוך כדי התקדמות מכוניתה. 
ועל כל אלה יש לשאול – במישור המשפטי:
האם לכך הכוונה עת מדברים על נהג או נהגת אשר נקטו באמצעים מתבקשים כדי להימנע מתאונה ? 
דומני שלא. 
יש להוסיף ולתהות : 
מדוע לסדר את החוט דווקא תוך כדי נהיגה באם הוא היה שם תלוי זה מכבר ? 
מדוע לא לסדר את החוט הבולט עוד עובר לתחילת הנהיגה ? 
מדוע , לחילופין, לא לעצור בצד הדרך (למשל במיקום כמו המכוניות החונות) ולסדר את החוט שלא תוך כדי נהיגה ותנועה ? 
מדוע , לחילופי חילופין, לא להאט לכל הפחות בזמן סידור החוט ? 
מדוע להוריד את העיניים מן הכביש ואת הידיים מן ההגה לצורך סידור החוט תוך כדי נהיגה והתקדמות הרכב באם ניתן לסדרו בבטחה בעמידת הרכב ? 
מדוע ליטול הימור שלא תקרה תאונה? 
ואף זאת יש לתהות ולשאול : 
ומה היה קורה באם לצד כלי הרכב החונים היו ניצבים הולכי רגל (כגון הולכי רגל – נהגים ו/או נוסעים העומדים להיכנס לאחד הרכבים או הולך רגל החוצה בדיוק את הכביש) ? מה היה גורלם של הולכי רגל שכאלה , לו היו ,עת מכונית מתקרבת לעברם אגב עיוורון הנהגת לכיוון התקדמות רכבה ללא שליטה וללא הכוונה ? 
נעה אם כך נהגת זו עם מכוניתה ביום האירוע בכביש ישר ובשדה ראיה פתוח, בלב עיר, בקרבת מרכז ספורט וכנסים , תוך שללא צורך הכרחי מסירה עיניה ותשומת ליבה מהכביש אגב המשך התקדמות , מתעסקת עם חוט תוך כדי נהיגה בעוד שניתן לעשות אחרת, ונוטלת למעשה הימור שלא תתרחש תאונה (הימור שלא צלח). 
בכל הכבוד, התנהגות שכזו של נהג איננה מצויה ברף נמוך של חוסר זהירות, איננה בגדר נקיטה באמצעים מתבקשים כדי להימנע מגרימת תאונה, ואיננה נהיגה איטית וזהירה ואגב מתן תשומת לב מלאה. לשון המעטה.
מדובר כאן לטעמי בדרגת רשלנות גבוהה ומיותרת אשר בנס לא הסתיימה בתוצאה גרועה הרבה יותר. 
מדובר לטעמי בהתנהלות ובנסיבות של נטילת סיכון והימור מיותרים ואסורים. 
מתקיימת כאן חומרה מיוחדת בהתנהלות בכביש.
מדובר לטעמי בדרגת רשלנות אשר מגיעה בהחלט כדי קלות ראש.
בדין אם כך כאמור הוגש כתב האישום בתיק זה במתכונת בה הוגש מבחינת פרק הוראות החיקוק שבו (נהיגה בקלות ראש , להבדיל מנהיגה בחוסר זהירות)." 
הנאשמת הורשעה.



 
 
תמרור 439 בעניין חניה
 
תיק חנ (י-ם) 65567-05-16 בבית משפט לעניינים מקומיים בירושלים, בפני השופטת סיגל אלבו. הכרעת הדין ניתנה ב-01 נובמבר 2017.
הנאשם זוכה.
 
האישום וגדר המחלוקת
לנאשם hujxv עבירה של חניה במקום אשר נאסר לחניה והאיסור סומן בתמרור לפי סעיף 5(א) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), בשילוב עם תקנה 22(א) לתקנות התעבורה. 
התשתית העובדתית אינה במחלוקת: ביום 5.11.15 בסביבות השעה 09:34 חנה רכבו של הנאשם ברחוב שלומציון המלכה 10 בירושלים, במקום בו היה מוצב תמרור 439, אשר מורה כי "מותרת פריקה וטעינה בלבד בין השעות 08:00 - 10:00, וכן מותרת העלאת והורדת נוסעים בין השעות 10:00 – 19:00".
הנאשם טוען כי התמרור הוצב בניגוד להנחיות להצבת תמרורים, שכן הוצב ללא תמרור הקובע בצדו איסור, ולחילופין, גם אם התמרור הוצב כדין, הרי שהוא אינו קובע איסור על חניה במקום, וניתן להבין ממנו כי פריקה וטעינה והעלאת נוסעים והורדתם מוגבלת לשעות מסוימות של היום בלבד, אך המקום מותר בחניה משך כל שעות היום.
מנגד טענה המאשימה, כי התמרור הוצב כדין על-פי תכנית מאושרת על ידי רשות התמרור המקומית, וכי הצבתו עולה בקנה אחד עם ההנחיות להצבת תמרורים.
 
דיון והכרעה
המאשימה הגישה תעודת עובד ציבור של מהנדסת תנועה במחלקה להסדרי תנועה בעירית ירושלים. בתעודה זו צוין, כי התמרור הוצב על-פי תכנית הסדרי תנועה מאושרת על ידי רשות התמרור המקומית מיום 14.8.14, ומהות ההסדר היא: ביצוע פריקה וטעינה בין השעות 08:00 – 10:00, ביצוע העלאת והורדת נוסעים בין השעות 10:00 – 19:00, לאחר שעה 19:00 עד השעה 08:00 למחרת, החניה חופשית. מכאן, שמדובר בתמרור שעבר אישור של רשות תמרור מקומית, ובהיבט זה מדובר בתמרור שהוצב כדין.  
הנאשם טען כי מדובר בתמרור שהוצב שלא כדין, שכן הוצב בניגוד להנחיות להצבת תמרורים אותן פרסם משרד התחבורה בשנת 2014, שכן בהתאם להנחיות, אין להשתמש בתמרור זה כתחליף לתמרור אחר, אשר קיים בלוח התמרורים. לטענת הנאשם, היתה חובה להציב את תמרור 439 יחד עם תמרור אחר הקובע איסור חניה, דוגמת תמרור 432, כפי שנעשה החל מיום 18.5.16.
   תמרור 432
 
בפרק הרלבנטי בהנחיות, העוסק בתמרור 439, נקבע כי התמרור נדרש לאיסור או הגבלה בצורה מילולית, משום שהמסר הנדרש אינו ניתן לביטוי באמצעות תמרור בלבד. התמרור מתאים למקרים שבהם המסר הוא בעל משמעות מחייבת לאיסור או להיתר, למשל: הרחבה או צמצום של היתרי כניסה או היתר חניה. 
עוד נקבע בהנחיות, כי אין להשתמש בתמרור זה כתחליף לתמרור אחר בלוח התמרורים או בכפילות לתמרור אחר מתוך כוונה "לחזק" או "להבליט" את המסר. בסעיף 3(א) להנחיות ההצבה, נקבע כי התמרור ניתן להצבה בנפרד או בצמוד, מתחת לתמרור אחר, ובסעיף 3(ה) להנחיות ההצבה נקבע, כי כאשר ההוראה הניתנת בתמרור האחר הוא אסור, יש לציין בכיתוב למי/מתי הוא מותר, וכאשר פעולה מסוימת מותרת לכולם, יש לציין בכיתוב למי הוא אסור.    
מכאן, שהפרק בהנחיות לגבי תמרור 439 אינו נותן מענה ישיר לשאלה שבמחלוקת, שכן מההנחיות עולה כי ניתן להציב את התמרור בנפרד או בצמוד לתמרור אחר, כאשר הדבר תלוי נסיבות.
השופטת דחתה את טענת הנאשם, כי הייתה חובה להציב את תמרור 439 יחד עם תמרור 432, כפי שנעשה החל מיום 18.5.16. אכן, אין מחלוקת כי ביום 18.5.16 הוסף לתמרור 439 תמרור 432, הקובע איסור על חניה במקום. ואולם, כפי שהעידה מהנדסת התנועה בעייריה, הרי שמטרת הצבת תמרור 432 היתה שינוי הסדרי החניה במקום, שכן בעוד שבעבר הייתה החניה מותרת בין השעות 19:00 – 08:00, הרי שמאז הוספת תמרור 432 נאסרה החניה במקום בכל שעות היממה. 
בהעדר הנחיות ברורות לגבי המקרה נשוא תיק זה, קובעת השופטת, יש לנתחו בהתאם לעקרונות הכללים להצבת תמרורים שנקבעו באותן הנחיות, ולשכל הישר. 
בעקרונות הבסיסיים להצבת תמרורים נקבע, כי יש לשמור על מספר עקרונות ובהם הימנעות מכפילות, והימנעות מסתירות פנימיות או נושאים לא מכוסים. 
מכאן עולה המסקנה, כי יש להציב תמרור באופן שיעביר את המידע המגולם בתמרור - כאן את איסור החניה - בצורה טובה ונגישה לנהגים אליהם הוא מכוון. מקום שהתמרור שהוצב אינו ברור, וניתן לפרשנויות שונות, יש לאמץ את הפרשנות  שהיא לטובת הנאשם.  
במקרה זה הוצב תמרור 439 הקובע כי מותרת פריקה וטעינה בלבד בין השעות  08:00 עד 10:00. ניתן לפרש את האיסור הקבוע בתמרור בשני אופנים: האחד, כי בין השעות 08:00 עד 10:00 המקום מותר לפריקה וטעינה בלבד, אך אסור בחניה. בד בבד, ניתן לפרש את האיסור הקבוע בתמרור באופן שהמילה "בלבד" מתייחסת לפריקה וטעינה, כך שהאיסור הקבוע בתמרור הוא שפריקה וטעינה מותרות בין השעות 08:00 – 10:00 בלבד, אך המקום מותר לחניה משך כל שעות היממה. 
מקום בו תמרור שהוצב ניתן לפרשנויות שונות, וההוראה העולה ממנו אינה חד משמעית, או מותירה ספק בעניין האיסור עליו מורה התמרור, יש לאמץ את הפרשנות המקלה עם הנאשם והספק פועל לטובתו.   
על רק זה יש לקבל את האפשרות הפרשנית שהציג הנאשם, כי כאשר מוצב תמרור 439, המגביל פריקה וטעינה לשעות מסוימות של היום בלבד, ניתן להבין כי המקום מותר בחניה משך כל שעות היום, ותמרור 439 נועד להגביל את איסור הפריקה והטעינה לשעות מסוימות בלבד. 
 
לפיכך, הורתה השופטת על זיכוי הנאשם.


 
תמרור עצור חייב להיות מוצב בשכל ולפי ההנחיות
 
תיק עפ"ת 50253-04-17 בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים בפני כבוד השופט  יחיאל ליפשיץ.
 
פסק הדין ניתן ב-26 יוני 2017, ולפיו התקבל ערעור על הכרעת דין בבית משפט לתעבורה במסגרתה המערער הורשע בעבירה של אי ציות לתמרור "עצור". נקבע כי המערער הרים את הנטל להראות ש"התמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין".
 
בתאריך 24.10.15 בשעות הערב נהג המערער ברכבו בשדרות ההסתדרות 78 בחיפה ולא ציית לתמרור "עצור" (302) בכך שלא עצר את רכבו לפני קו עצירה, וזאת בניגוד לתקנה 22(א)ו 64 (ד) לתקנות התעבורה. 
המקום הינו כביש חיפה עכו; כיוון הנסיעה צפון; והאזור הרלוונטי הינו מול קניון "לב המפרץ". במקביל לכביש חיפה עכו נמצא כביש שירות ובו נסע המערער. מדובר בכביש שירות שבנקודות מסוימות – שאחת מהן הינה בסמוך לשלטי העצור שיתוארו להלן – רכבים יכולים לפנות אליו מהכביש הראשי (כביש חיפה עכו).
לפי הצילומים והראיות שהוצגו בפני בית המשפט, בצד שמאל של הדרך הוצבו שני תמרורים על גבי עמוד - הראשון תמרור "עצור" (302) ומתחתיו תמרור "איסור פניה שמאלה" (429). בסמוך ובניצב לשני התמרורים לעיל סומן קו עצירה על גבי הכביש  - הוא קו העצירה שצוין בכתב האישום שלפניו לא עצר המערער.
בצד ימין של הדרך – כ 6 מטרים לאחר העמוד בצד שמאל – על גבי עמוד חשמל הוצבו שני תמרורים נוספים, זהים לשני התמרורים הקודמים, קרי – תמרור "עצור" ותמרור "איסור פניה שמאלה".
אין חולק כי המערער לא עצר לפני קו העצירה ואף לא עצר בסמוך לתמרור ה"עצור" הימני.
 
התקנות שאותן על פי הנטען לא מילא המערער:
תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה שכותרתה "ציות לתמרורים": "עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור, אולם תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין".
תקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה שכותרתה "רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך": "נוהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה - לפני קו העצירה, וייתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר". 
 
טענות המערער:
עיקר טענות המערער כוונו כנגד אופן הצבת התמרורים. שניהם יחדיו וכל אחד לחוד.
ראשית, נטען כי הצבת שני תמרורי ה"עצור" הייתה בניגוד לכללי הצבת זוג תמרורים בשני צדי הדרך. בהקשר זה הפנה המערער לסעיף 10 (ב) ב"תקנות והנחיות להצבת תמרורים" הקובע כי: "כאשר מוצבים שני תמרורים זהים בשני צדי הכביש עליהם להיות מקבילים ביניהם. במקרים לחוצים ניתן לאפשר סטייה/הסטה ביניהם עד לכ-2.0 מ' לכל צד, הסטה גדולה יותר עלולה להתקבל ע"י הנהג כתמרורים בעלי מסרים נפרדים". נטען בהקשר זה, כי בזירת האירוע המרחק (בניצב) בין שני תמרורי ה"עצור" הינו כ 6 מטרים, פי 3 מהמותר, וזאת כפי שניתן לראות בבירור בתצלום כי התמרור ה"עצור" הימני הוצב כ 6 מטרים לאחר קו העצירה המסומן בסמוך ובניצב לתמרור ה"עצור" השמאלי.
שנית, נטען כי תמרור ה"עצור" השמאלי אינו רלוונטי לנהגים הנוסעים בכביש השירות ושאינם מתכוונים לפנות שמאלה אלא נוסעים ישר כפי שנהג המערער. עוד הפנה המערער לסיפא להגדרת תמרור 302 בלוח התמרורים ולפיה: "במקום שלפניו הוצג התמרור ולכל הנתיבים בכביש. הוצב התמרור בצד שמאל של הכביש כוחו יפה לגבי הפניה שמאלה ולגבי פניית פרסה לשמאל בלבד". משמע, נטען שתמרור זה כלל לא היה רלוונטי למערער שהמשיך בנסיעה ישר ולא פנה שמאלה. 
שלישית, נטען כי תמרור ה"עצור" הימני הוצב בניגוד לתקנה 64 (ד) לעיל. כאמור, התקנה קובעת כי "נוהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה - לפני קו העצירה, וייתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר". בהקשר זה נטען כי התמרור הימני הוצב אחרי הצומת (ולכל הפחות באמצע הצומת) וכ-6 מטרים לאחר קו העצירה. לכן, טען המערער שלא עבר על הוראת תקנה 64(א) לעיל. עוד נטען, שלא ניתן לפרש את ה"צומת" כקו המחבר בין שני תמרורי העצור (באלכסון לכיוון הנסיעה) משום שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם הגדרת המונח "צומת" בתקנות התעבורה ("צומת" – "השטח המתהווה על ידי פגישתם של שני כבישים או יותר והמוגבל על ידי קווי שפות הכבישים או אבני השפה של אותם כבישים או על ידי הארכתם המדומה"). עוד נטען בהקשר זה, כי עצירת הרכב לפני ה"צומת" המדומה לעיל עשויה ליצור מצב בו הרכב שעוצר יפריע לרכבים הנוסעים בכביש הראשי ומבקשים לפנות ימינה לכביש השירות. בנוסף, נטען כי האופן ומיקום תמרור ה"עצור" הימני יוצר מצג כאילו הוא מכוון בכלל לרכבים היוצאים מאזור החניה המצוי בסמוך לשורת החנויות והחניות ממזרח לכביש השירות.  
על בסיס האמור לעיל נטען כי השילוט במקום הרלוונטי היה בניגוד לדין ולכן אין משמעות למודעותו, אי מודעותו, או רשלנותו בנדון, שכן הוא מחויב להשתמע לתמרור שהוצג כדין. המערער הפנה לסיפא של תקנה 22 (א) הקובעת כי ". . תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין". 
 
פסק הדין, דברי השופט:
"לאחר שקילת טיעוני הצדדים, סבורני שיש לקבל את הערעור ולזכות את המערער. בחינת הנתונים שהובאו לעיל מעלה כי נפלו פגמים של ממש באופן בו הותקנו התמרורים, עד כי מודעותו של המערער בזמן אמת לעצם קיומו של השילוט (הבלתי תקין) אינה מעלה ואינה מורידה. 
"אכן, ס' 5 להנחיות (שכותרתו 'סטייה קלה') קובע 'סטייה קלה ממידותיו, צבעו, צורתו, אופן הצבתו או סימונו של תמרור, שאין בה כדי לשנות מתוכנו, לא תגרע מתוקפו', אך במקרה דנן אין מדובר ב'סטיה קלה' וסבורני כי המערער הרים את הנטל להראות ש'התמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין'. ולכן יש לו 'הגנה טובה'.
"נבחן אפוא את השילוט שהוצב בצומת:
"ככל שהדברים נוגעים לתמרור ה'עצור' שהוצב בצד שמאל על גבי העמוד – לנוכח הגדרת תמרור זה, המסקנה הינה שהוא לא היה רלוונטי למערער וזאת משום הוראת הסיפא להגדרה הקובעת כי: 'הוצב התמרור בצד שמאל של הכביש כוחו יפה לגבי הפניה שמאלה ולגבי פניית פרסה לשמאל בלבד'. יוזכר, כי המערער בענייננו המשיך בנסיעה ישר, לא פנה שמאלה ולא ביצע פניית פרסה. אכן, ניתן לתמוה כיצד עומד תמרור ה'עצור' (התקף כאמור לעיל רק לפניה שמאלה כאשר הוא מותקן בצד שמאל) עם  תמרור 'אין פניה שמאלה' שהותקן מתחתיו – ועל כך אענה שאכן תמרור ה'עצור' מיותר במקום בו הותקן ועשוי אף להטעות. די היה בתמרור 'אין פניה שמאלה' שאוסר על נהגים לפנות, במיקום הרלוונטי, לכביש הראשי. 
"יכולה להישאל השאלה האם המערער לא היה אמור להישמע להוראת קו העצירה שהוצב בצמוד ובניצב לתמרור ה'עצור' בצד שמאל של הכביש. גם בהקשר זה התשובה הינה שהמערער לא היה אמור לעצור בקו העצירה, שכן הגדרת קו העצירה (תמרור 810) הינה: 'קו לבן לרוחב הנתיב: מיקום עצירת הרכב או בעל החיים, לפני הקן ובסמוך לו, כאשר יש חובת עצירה'. מכיוון שתמרור ה'עצור' השמאלי, כאמור לעיל, לא קבע חובת עצירה לרכב המערער, יוצא שגם קו העצירה שבסמוך אליו לא קבע חובת עצירה משל עצמו. 
"ניתן היה לסיים את פסק הדין בנקודה זו, שכן על פי עובדות כתב האישום המערער הואשם בכך שלא עצר 'לפני קו (ה)עצירה'', והראינו כי המערער לא היה מחויב לעצור בקו העצירה. 
"מעבר לנדרש אתייחס לסוגיית חובתו של המערער לעצור בסמוך לתמרור ה'עצור' הימני – לא בלי לבטים, סבורני כי גם בהקשר זה לא הוכח, ברמה הנדרשת בפלילים, כי חלה חובה על המערער לעצור בסמוך לתמרור זה. כאמור, תקנה 64 (ד) קובעת כי 'נוהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור. . '. השאלה בהקשר זה הינה האם ניתן לראות בשטח שלפני שלט ה'עצור' הימני (שנמצא כ-6 מטרים אחרי קו העצירה והמקום שאותו הגדירה המאשימה עצמה כתחילת הצומת) כ'צומת'. מדובר בקו אלכסוני דמיוני המחבר את שני שלטי ה'עצור' והגם שיש היגיון מסוים בהגדרתו כ'צומת', סבורני כי לא יהיה זה נכון לקבוע זאת במסגרת זו – הן משום שסוגיה זו לא התבררה בבית המשפט לתעבורה, והן משום שלא מן הנמנע כי באותו קו אלכסוני חוצים רכבים המבקשים לפנות מהכביש הראשי לכביש השירות. לכן, לא ניתן לראות בהכרח את אותו קו אלכסוני כתחילת ה"צומת" וכקו עצירה. 
"לא נעלמה מעיני כי החלטתי בדבר זיכויו של המערער נותנת, על פני הדברים, 'פרס' לטענות שניתן אולי לכנותן כ'מתחכמות'. ואולם, לא כך הוא הדבר והמסקנה ממקרה דנן צריכה להיות צופת פני העתיד (הקרוב) בכך שהרשות תתקן את הטעון תיקון וזאת כפי שציין - ובצדק  - בית המשפט לתעבורה בגזר דינו. עולה, על פני הדברים, כי הרצון 'לחסוך' בעמוד הביא להתקנת תמרור ה'עצור' הימני על גבי עמוד החשמל וכך נגרמו ההוראות הסותרות ואי הבהירות שתוארו בהרחבה לעיל. 
 
סוף דבר, אני מורה על קבלת הערעור ועל זיכוי המערער. 
 


 
 
משקל חורג במשאית
 
תיק רע"פ 5608/17, בבית המשפט העליון, לפני כבוד השופט ג' קרא' בעניין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע בתיק עח 8476-07-17, שניתנה ביום 9.7.2017 על ידי כבוד השופט א' משניות.  ההחלטה ניתנה ב-17.7.12.
 
רקע והליכים קודמים
ביום 27.6.2017 ניתנה לנהג העובד בחברה לפינוי אשפה, הודעה על איסור שימוש ברכב לתקופה של 30 ימים, לאחר שנתפס כשהוא נוהג במשאית עם משקל חורג, שעלה ב-24% על המשקל המותר. בנוסף, קיבל הנהג הזמנה לדין וכתב אישום בגין עבירה על תקנה 85(א)(5)* לתקנות התעבורה. החברה והנהג הגישו לבית המשפט לתעבורה בקשה לביטול איסור השימוש ברכב. 
כאמור, בית משפט השלום לתעבורה דחה את הבקשה בקובעו כי סעיף 57א** לפקודת התעבורה אינו מחייב לזמן את בעל הרכב לפני השימוש בסמכות ודי במשלוח הודעה על איסור השימוש. בהעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, נבחנה טענת ההגנה של המבקשת כי עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את העבירה, הגנה הנתונה לבעל הרכב מכח סעיף 57ב(ב)(2)*** לפקודה, ונקבע כי אין די באמירה כללית של המבקשת לנהגיה, לרבות הנהג שנתפס כאן, לפיה אסור להעמיס ביתר על כלי הרכב שבבעלותה וכי היא זו שאחראית לפקח כי כלי הרכב שלה יעמדו בדרישות החוק. 
החברה הגישה ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי וטענה,

חדשות

  • רפורמה במבחני הנהיגה

    התקנות המורות על ביצוע הרפורמה פורסמו בתקנות חדשות ב-17.6.18 ותקפן החל מ-15.7.18.

    קראו עוד...

    מי אחראי על בעל החיים בדרך?

    לפקודת התעבורה נוסף סעיף 27ב1 הקובע את אחריות בעליו של בעל חיים או המחזיק בו במקרה של תאונת דרכים עו עבירת תעבורה.

    קראו עוד...

    מצלמות ומסכים כתחליף למראות תשקיף

    מעתה ניתן להתקין מצלמות ומסכים במקום מראות תשקיף ברכב, למעט אופנוע.

    קראו עוד...

    מהיום: רישיון נהיגה אזרחי לחיילים משוחררים ששירתו בצה"ל כנהגי רכב כבד

    ההסדר החדש יקל על הנהגים המשרתים בצה"ל, ירחיב את אפשרויות התעסוקה שלהם עם שחרורים, ויגדיל את מספר הנהגים המקצועיים בישראל.

    קראו עוד...

    ספר חדש להוראת זהירות לכיתות א' ב'

    הספר "סימני דרך" מיועד לתלמידי כיתות א' ב' להוראת זהירות בדרכים. נושאי הלימוד מועברים באמצעי למידה מגוונים, השוזרים שירים וסיפורים, משחקים ועבודות יצירה. לספר נלווה מד"ל מפורט.

    קראו עוד...

    החוסם בחניה רכב אחר - עבריין

    לרשימת העבירות המוגדרות בסעיף 62 לפקודת התעבורה נוספה עבירה: "אדם המחנה את רכבו באופן החוסם רכב אחר, ובכלל זה באופן שאינו מאפשר לנכה להיכנס לרכבו הנושא תג נכה או לצאת ממנו במקום חניה לנכים..." צפוי לעונש חמור.

    קראו עוד...

    חדשות בתקנות

    פורסמו ב-30.4.18, בתוקף מ-30.5.18. בין החדשות: "הרחבת השול", לעקוף מימין במקום לעבור מימין, היתר לרב שאינו מונית להעלות נוסע בתחנת מוניות ועוד.

    קראו עוד...

    7 מכוני רישוי חדשים ברחבי הארץ

    משרד התחבורה מפרסם מכרזים להקמת שבעה מכוני רישוי חדשים לרכב, הכוללים מסלולים נפרדים לרכב פרטי, רכב משא ורכב דו גלגלי. במטרה לשפר את השירות לציבור הנהגים.

    קראו עוד...

    רכב שב"ס = רכב בטחון

    תיקונים אחדים בתקנות התעבורה שפורסמו ב-13.3.18 מקנים לרכב שב"ס (שירות בתי הסוהר) זכויות בדרך של רכב בטחון.

    קראו עוד...

    תיקונים בתקנות. פורסמו ב-20.2.18

    בין התיקונים הקלות לרכב אספנות והבהרה חד-משמעית לגבי מושב מדריך באוטובוס.

    קראו עוד...

    משרד התחבורה מרחיב את מערך ניידות השירות

    לאור הצלחת מערך ניידות השירות שיזם משרד התחבורה, מרחיב המשרד את מערך ניידות השירות של חברת נתיבי ישראל בכל הארץ. הניידות מספקות מענה ראשוני ומיידי לכלי רכב הנמצאים במצוקה וזקוקים לעזרה דחופה ומפחיתות את ההפרעות לתנועה ואת הסיכון לנהגים כתוצאה מעצירה של כלי רכב בצד הדרך או בשולי הכביש.

    קראו עוד...

    יש חדשות

    עם תחילתה של שנת 2018 פורסמו כמה חדשות בדיני התעבורה ובתמרורים.

    קראו עוד...

    הסעות שיתופיות

    החל מ-10 בינואר 18 יורשו נהגי רכב פרטי להסיע נוסעים "בשכר" תמורת השתתפות הנוסעים בעלויות הנסיעה.

    קראו עוד...

    שינויים והוספות לתקנות

    ב-28.11.17 פורסמו שינויים והוספות לתקנות, בהם מחיקה סופית של הרכב הפרטי הדו שימושי, תיקון הטעות לגבי הסעת 19 נוסעים באוטובוס זעיר בידי בעל רישיון נהיגה למונית וקיצור תוקף רישיון הרכב למשאית 19 טון ומעלה.

    קראו עוד...

    מערכות בטיחות גם ברכב קל

    ב-9.11.17, פורסמה תקנת תעבורה חדשה, 364(ח) לפיה החל מ-1 בינואר 2018, לא יירשמו בישראל כלי רכב מסוג M1 ו-N1 (פרטי ומסחרי בעלי משקל כולל מותר עד 3,500 ק"ג) אלא אם תותקן בהם מערכת בטיחות ("מובילאיי", "איווקס", "מובון"):

    קראו עוד...

    הנחה של 1,500 שקלים באגרת הרישוי לרכב עם מערכת בטיחות

    החל מ-25.9.17 ניתן לקבל הנחה בגובה של 1,500 שקלים באגרת הרישוי השנתית, לכלי רכב שיותקנו בו מערכות בטיחות מצילות חיים.

    קראו עוד...

    המרה קלה של רישיון הנהיגה

    עולים חדשים, תושבים חוזרים ושוהים חוקיים אחרים המחזיקים ברישיון נהיגה תקף במדינת המוצא שלהם עם וותק של חמש שנים לפחות, רשאים מעתה לקבל רישיון נהיגה ישראלי...

    קראו עוד...

    חובת המוסך להשתמש בחלפים שמספק לו הלקוח

    תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (סירוב לתת שירות), פורסמו ב-27.8.17 ותחילתן ב-27.9.17, קובעות כי על מוסך לבצע פעולות ברכב תוך שימוש במוצר תעבורה (חלפים) שסיפק הלקוח.

    קראו עוד...

    הנפקת רישיונות רכב בסניפי הדואר

    החל מיום ראשון הקרוב, 20 באוגוסט 2017 ניתן יהיה להנפיק רישיונות רכב גם בסניפי דואר ישראל ברחבי הארץ. זאת, במסגרת הרחבת שיתוף הפעולה בין משרד התחבורה לדואר ישראל.

    קראו עוד...

    חדשות בעניין רישיונות נהיגה

    תיקונים אחדים הנוגעים לתוקפם של רישיונות נהיגה לזרים, המרת רישיונות נהיגה ובדיקות ראיה לבני 40 פורסמו ב-9.8.17

    קראו עוד...

    מחיר מרבי למערכת בטיחות 2,100 ש"ח

    משרד התחבורה קבע סכום מירבי של 2,100 שקלים, שיבואני המערכות יוכלו לגבות עבור התקנתן בכלי הרכב. יחד עם ההנחות שמעניקות חלק מחברות הביטוח, יזכה בעל הרכב להחזר מלא עבור התקנת המערכות.

    קראו עוד...