פסקי דין בתעבורה

 

 

 

בית המשפט     

 

            

 

זיכוי על חניה
כמה פעמים נתקלנו באירוע שבו זיהינו ברחוב דו סטרי מקום חניה מעברו השני של הכביש, הבטחנו שאין איסור לפנות פרסה, פנינו וחנינו. כששבנו למכונית מצאנו דוח חניה שהוצמד לה המתבסס על תמרור האוסר חניה המוצב ליד הצומת שדרכו כלל לא עברנו. לפנינו מקרה כזה עם זיכוי של בית המשפט.
 
תיק ח"נ 1144-07-18 בבית משפט השלום בחדרה בפני כבוד השופטת רקפת סגל מוהר. המאשימה בחניה האסורה המועצה מקומית בנימינה-גבעת עדה. פסק הדין ניתן ב- 18.8.19 ולהלן עיקריו.
 
מעשה שהיה כך היה:
הוגש כנגד הנאשמת כתב אישום המייחס לה עבירה של חניה ללא תשלום אגרת הסדר על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 26.9.16, ברח' הטחנה בבנימינה, החנתה הנאשמת את רכבה בלא ששילמה אגרת הסדר חניה הנדרש לפי סעיף 14(א) לחוק העזר בנימינה גבעת עדה (העמדת רכב וחנייתו) התשס"ו- 2005. כתב האישום הוגש בעקבות בקשת הנאשמת להישפט. 
בתשובתה לכתב האישום טענה הנאשמת כי מזה שנים רבות היא נוהגת להחנות את רכבה באותו מקום – "חניה בכחול לבן על רחוב הטחנה בצמוד לתחנת הרכבת" וכי  לא היה במקום שילוט בדבר החובה לשלם אגרת חניה וגם אף פעם קודם לכן לא ניתן לה דו"ח דומה, וכדבריה: "אני שנים חונה שם והחניה לא הייתה בתשלום. זה תמיד היה כחול לבן". עם זאת, לאחר שב"כ המאשימה ציין כי מאז שהוצבו באזור תמרורים בדבר חובת תשלום אגרת החניה החלה להתבצע בו אכיפה, אישרה גם הנאשמת כי בדיעבד הסתבר לה שזה אכן המצב ובקשה להסביר את שארע: 
"אני רוצה להסביר את התמימות שלי. היה קיים תמרור, בסופו של עניין אחרי שקבלתי את הדו"ח.... הכיוון שהגעתי ממנו היה הפוך – בכניסה הדרום מערבית לרחוב, שם אין תמרור. עשיתי סיבוב פרסה בכניסה לחניון ואז חניתי עם הפנים לכיוון שממנו באתי. בדרך אל מקום החניה שלי לא הבחנתי בשום תמרור. כשהלכתי לרכבת שניצבת בצד השני של הכביש, ראיתי שהוא נמצא בהמשך מול הרכבת, מקום שאני לא עוברת בו ביום יום. זה לא קרה ביום שבו קבלתי את הדו"ח או לפני כן, אלא רק אחרי שקבלתי את הדו"ח ובדקתי מדוע קבלתי אותו...". 
בהתייחסותו לדברי הנאשמת ובתשובותיו לשאלות השופטת, אישר ב"כ המאשימה כי נכון להיום אזור הרכבת מתומרר כולו "פחות או יותר" וכי אכיפת חובת התשלום בצד המערבי של אזור זה החלה מאוחר יותר יחסית לצד המזרחי שלו: "קודם לכן לא חוייבו הנהגים בתשלום משום שלא היה מוצב תמרור, אבל מרגע שהוצבו תמרורים, החלה האכיפה להתבצע".  
 
דיון והכרעה 
השופטת "לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים והראיות שהונחו בפני, הגעתי למסקנה כי נסיבותיו של מקרה זה מצדיקות את זיכוי הנאשמת מביצוע העבירה המיוחסת לה בכתב האישום, ואלה הם טעמי: 
אכן, הלכה פסוקה היא כי הדרישה מנהג רכב לצעוד עד לראשיתו של מקטע הרחוב שבו הוא מבקש להחנות את רכבו כדי לבחון האם מוצב שם תמרור המגביל את החניה – מהווה דרישה סבירה. דא עקא, שבמקרה שלפני טענה הנאשמת כי במשך שנים היא נהגה להחנות את רכבה במקום הנדון מבלי שחלה עליה חובת תשלום של אגרת הסדר, ואף ב"כ המאשימה אישר בהגינותו כי "קודם לכן לא חוייבו הנהגים בתשלום משום שלא היה מוצב תמרור...". 
למיטב הבנתי ובהתאם לנתונים שהונחו בפני, המקום בו ביצעה הנאשמת את פניית הפרסה, מותר, שכן מדובר בכביש דו-סטרי עם קו לבן מקווקו בין הנתיבים. גם טענת הנאשמת בדבר מרחק של כ-400 מ' מן המקום שבו היא החנתה את רכבה ועד לתמרור, לא נסתרה, ולכן אינני בטוחה שמדובר במרחק סביר.  
הנאשמת הודתה כי בדיעבד הסתבר לה שסדרי החניה לרבות חובת התשלום עודכנו ושונו, ואני סמוכה ובטוחה כי  היא לא תסתכן בביצוע עבירות דומות בעתיד.   
 
סוף דבר, החלטתי לזכות את הנאשמת מביצוע העבירה המיוחסת לה בכתב האישום, אך לא מצאתי הצדקה לחיוב המאשימה בתשלום הוצאותיה, שכן אין חולק על העובדה שהיא אכן החנתה את רכבה במקום שבו חלה חובת תשלום אגרת הסדר, אלא שבנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ובמובן מסוים לפנים משורת הדין, סברתי כי לא יהא זה נכון להרשיעה."



 
פגע בהולך רגל וזוכה מחמת הספק
תיק ת"ד 9155-10-16 ב בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע, בפני כבוד השופטת  איילת גרבי. הכרעת הדין ניתנה ב-18.7.19 ופורסמה ב"נבו".
 
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חציה, נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת נזק ועבירה שגרמה לחבלה של ממש. במענה המתוקן לכתב האישום הודה בפגיעה בהולכת הרגל אך כפר באחריותו לתאונה.
בית המשפט זיכה את הנאשם, מן הטעמים הבאים:
בית המשפט קבע כי הנאשם נהג את רכבו בזהירות המתבקשת גם בהיותו בפקק תנועה, חצה את הצומת בחסות האור הירוק, שמר מרחק, אף על פי גרסת הבוחן, מהרכב שלפניו, ונהג במהירות איטית אשר הוגדרה על ידי הבוחן מהירות גלישה כאשר החל לנסוע בכוון נסיעתו. 
כמו כן, לא עלה בידי המאשימה להוכיח את נקודת האימפקט בה ארעה התאונה. אף גרסתה של הולכת הרגל באשר למיקום אשר לטענתה ארעה בו התאונה, התקבל בהסתייגותו של הבוחן. הבוחן הסכים כי שדה ראייתו של הנאשם הופרע במהלך נסיעתו. הבוחן לא ביצע ניסוי שדה ראיה, ולא ביצע שחזור כנדרש על פי הנחיות מדור תביעות ולמעשה הסתפק בגרסאותיהם של הולכת הרגל ושל הנאשם באשר לאופן התרחשות התאונה. 
בפסיקה נקבע כי בתאונת דרכים במעבר חציה על התביעה להוכיח את ההתרשלות, את גרימת הנזק ואת הקשר הסיבתי והעובדתי בין ההתרשלות לבין גרימת הנזק. עוד קבע בית המשפט כי על מנת שניתן יהיה להוכיח את רשלנותו של הנאשם, צריכה הייתה התביעה להראות שהתאונה הייתה נמנעת אילו לא הייתה התרשלות מצידו של הנהג. בענייננו – הבוחן העיד מפורשות, כי אילו היו בידו נתונים נוספים יכול היה לקבוע כי התאונה היא בלתי נמנעת.
לאור האמור זיכה בית המשפט את הנאשם מחמת הספק.


 
אופניים חשמליים אינם רכב מנועי לעניין הביטוח
 
תיק ת"א 52142-03-16 בבית משפט השלום בתל אביב – יפו לפני כבוד השופט בכיר מנחם (מריו) קליין. הנתבעת קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים.
 
התובע טוען שנפצע מפגיעת רוכב אופניים חשמליים. ב"כ התובע סבור כי על קרנית לפצות את התובע בגין נזקיו, לאור העובדה שהאופניים החשמליים מהווים "רכב מנועי" והם לא היו מבוטחים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. 
 
רקע וטענות הצדדים 
בפני בית המשפט הוגשה תביעת נזיקין. התובע, יליד 1979, טוען שנפצע מפגיעת רוכב אופניים חשמליים ביום 14.6.14. ב"כ התובע סבור שהמדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים (חוק הפלת"ד), תשל"ה - 1975 ועל קרנית לפצות את התובע בגין נזקיו, לאור העובדה שהאופניים החשמליים מהווה "רכב מנועי" והם לא היו מבוטחים בהתאם לחוק הפלת"ד. לחלופין, מדובר בפגיעה שמזכה בפיצוי עפ"י פקודת הנזיקין ואף צורפה חו"ד מטעם התביעה שמצביעה על נכות אורתופדית בשיעור 15%. 
בדיון שהתקיים ביום 23.10.17 הורה השופט לפצל את ניהול התיק ולדון קודם בנושא סיווג התאונה שכן בימ"ש לא יכול לצעוד בשני מסלולים נפרדים באותו תיק כשלא ברור האם יש צורך להגיש חו"ד נגדית או שאסור להגיש חוות דעת פרטיות בתיק. בתאריך 15.10.18 התקיים דיון הוכחות בשאלת סיווג התאונה ובו העיד רק התובע והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.
ב"כ התובע הזכיר ששני פסקי דין שהתייחסו לשאלה האם אופניים החשמליים מהווים רכב מנועי או לא והגיעו למסקה שכן. עוד טוען ב"כ התובע כי הקביעה כי אופניים חשמליים אינם רכב מנועי כבר אינה אקטואלית ויש לעדכנה, שכן מתוך החלטת ממשלה בעניין נהיגה באופנים חשמליים עולה גם המדינה רואה בהם רכב ממונע. בנוסף טוען כי שיקולי מדיניות מחזקים עמדה זו שכן קרנית הינה גוף ציבורי שמטרתה להגשים את ייעודה הציבורי ולהעניק פיצוי לנפגעים שאין להם ממי לתבוע את נזקיהם, וכך יפזר הנזק בצורה הטובה ביותר.
ב"כ "קרנית" טוען כי המסכת העובדתית בענייננו מאוד מצומצמת והתובע אינו יכול להגיד בוודאות מי פגע בו ועליו מוטלת ההוכחה לקיומה של עילה ע"פ חוק הפלת"ד.
 
דיון והכרעה
סוגיית האופניים החשמליים ומעמדם המשפטי מונחות לפני בית המשפט בתדירות הולכת וגוברת, זאת בזמן שהציבור חווה עלייה משמעותית בכמות התאונות והפגיעות בגוף, משימוש בכלים אלו. 
 
דברי השופט: "כשסוגיה זו הונחה בפניי קבעתי שאופניים חשמליים לא עונים על ההגדרה של "רכב מנועי. לי נהיר שעל המחוקק להסדיר נושא זה וראוי שעה אחת קודם כדי לחסוך פגיעה בציבור הולכי הרגל ורוכבי אופניים חשמליים. על המחוקק לפעול על מנת להסדיר את מעמדם של האופניים החשמליים וחובותיהם נוכח היקף התאונות בהן מעורבים אופניים חשמליים והתוצאות העגומות של תאונות אלו.
בלית ברירה ועד שהמחוקק יגיד דברו או שבית המשפט העליון יקבע הלכה מחייבת בעניין, לא נותר לנו אלא לנתח שוב ושוב את הוראות החוק הנוכחי ולפסוק בכל תיק ותיק ונסיבותיו:
בסעיף 1 לחוק הפלת"ד מוגדר מהו "רכב מנועי":
 
"רכב מנועי" או "רכב" - רכב הנע בכוח מכני על פני הקרקע ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כיסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות"
 
1. "רכב" – כבר נקבע בפסיקה כי בהגדרתו הבסיסית של "רכב" יצטרך בית המשפט למלא תוכן על מנת להגשים את תכליתו של חוק הפלת"ד תוך הגמשה לפי שינויים טכנולוגיים.
2. "הנע בכוח מכני" – המחוקק  דרש כוח מכני כזה המניע את הרכב. החוק מבחין בין רכב הנע בכוח פיזי ובין רכב הנע בכוח מכני. 
3. "על פני הקרקע" – מטרת המחוקק הייתה להבדיל את כלי הרכב הנעים על פני הקרקע לאלו הנעים באוויר או במים (או מתחת לקרקע). 
4. "עיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית" – דרישת המחוקק באה לשקף את הסיכון התעבורתי אשר כרוך בתאונת דרכים.  
 
סבורני כי האופניים החשמליים הם כלי רכב הנע בחלקו בכוח מכני על פני הקרקע, אך השימוש בדוושות האופניים לצורך נסיעה, הוא עניין משמעותי המחריג את היותו רכב מנועי ע"פ החוק וייעודו אינו לשמש לתחבורה יבשתית. 
באשר לתביעה מול קרנית, הרי שאין לנתבעת כל חובת פיצוי בגין תאונה זו, היות והחוק אינו מחייב רוכבי אופניים חשמליים להיות מבוטחים וראו תקנות 39יז' ו- 39טז' לתקנות התעבורה. 
הנני מקבל את טענות ב"כ קרנית כי על התובע היה להוכיח כי אופניים חשמליים הינם רכב מנועי ולא להטיל על הנתבעים את נטל ההוכחה. יתרה מכך טענת קרנית כי אופניים חשמליים אינם מופעלים רק ע"י כוח חשמלי בלבד וניתן להפעיל האופנים רק באמצעות דיווש ולא בשום דרך אחרת מקובלת עליי. 
כמו כן הנני תמים דעה עם ב"כ קרנית על כי המחוקק קבע שרק רכב הנע בכוח מכני בלבד יחשב לרכב מנועי. להגדרת אופניים חשמליים כרכב ממונע, בחר המחוקק להשתמש "באופניים עם מנוע עזר" מה שמלמד שהכוונה לכוח שהוא "עזר" לכוח העיקרי שהוא כוח רגליו של הרוכב ולפיכך, לטענתנו האופניים החשמליים לא מקיימים את הרכיב "רכב הנע בכוח מכאני" ולכן לא נכנסים הם לחוק הפלת"ד ואין מקום לתחולת חלופות אחרות כמו מכונה ניידת, טרקטור וכו'.
החלת משטר של ביטוח חובה על כלים שפטורים מרישום במרשם לפי פקודת התעבורה, אינם נושאים שום לוחית זיהוי, בכדי לנהוג בהם אין צורך ברישיון נהיגה, היא תוצאה משפטית לא נכונה ומסוכנת. המדיניות המשפטית אותה קבעתי משקפת את המדיניות של מדינת ישראל והחברה הישראלית. 
כמו כן יצוין שהנפגעים הקשים בתאונות של רוכבי אופניים חשמליים (כגון ארי נשר ז"ל ומוטי מורל ז"ל) נפגעו בתאונות בהן מעורב רכב מנועי. טענת חברת הביטוח של הרכב הפוגע תהיה כי אותם רוכבי אופניים חשמליים נהגו ללא ביטוח על אף שמדובר ב"רכב מנועי" ולכן היא פטורה מכיסוי ביטוחי עליהם. כשהתוצאה היא כי כל נפגעי תאונות האופניים החשמליים על ידי רכב מנועי יפוצו על ידי חברות הביטוח ואם אין לרכב ביטוח, קרנית תפצה אותם. 
אכן יש מקרים  - כשתוצאות הפגיעה קשים פחות בהרבה מאלו שנפגעו מרכב - בהם רוכבי אופניים חשמליים פגעו בהולכי רגל, למשל התובע כאן. לדידי, דינם של אלו הוא כדין של כל נפגע בעוולת נזיקין של זולתו, כמו מי שנפגע מרוכב אופניים רגילים, ואין בישראל חוק המחייב אדם לבטח עצמו כנגד כל סיכון. יש לאפשר לרוב הנפגעים לקבל פיצוי כשהם נדרסים על ידי רכב מנועי וכל תוצאה אחרת אינה תומכת במדיניות משפטית ראויה. 
לאחרונה פורסמו מודעות שחברת ביטוח מסוימת מוכנה למכור פוליסות ביטוח לרוכבי אופניים חשמליים. לכן אם רוכב אופניים חשמליים רוצה לבטח את עצמו באם יפגע בהולך רגל אדרבה, יבורך. 
לא אוכל לסיים החלטה זו מבלי לחזור ולציין כי מספר רוכבי אופניים חשמליים עולה בהתמדה (מעל 200,000 מתוך דו"ח מבקר המדינה 2017) ותאונות שבהן רוכבי אופניים חשמליים קיפחו את חייהם, נפצעו בעצמם או פגעו במשתמשים בדרך, הפכו לאחרונה לתופעה מדאיגה וקיים צורך למצוא פתרון לתופעה זו הן בפיקוח מתאים על ייבוא הכלים ומניעת שינוי ייעודם המקורי והן בדרך חקיקה ברורה.
התביעה נגד קרנית נדחית."


 

 

מעצר בית לנוהג ברכב תפעולי ללא רישיון נהיגה

 

תיק: פל"א 723-07-18 בבית משפט השלום לתעבורה בעכו, בפני כבוד השופטת אסתר טפטה–גרדי.

ההחלטה ניתנה ב-17 ספטמבר 2018.

 

בפני בית המשפט הונחה בקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור של המבקש, בעתירה לאפשר למבקש לצאת לעבודה.    

כנגד המבקש הוגש כתב אישום, עם בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי ס' 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים). זאת, לאחר שהמבקש נתפס ביום 2.7.18, בשעה 11:10, כשהוא נוהג ברכב תפעולי, בכביש המחבר בין כפר מנדא לביר אל מכסור, שלא בשטח תפעולי, כשהוא פסול מנהיגה בתיק 3843-07-17, מיום 15.5.18, בנוכחותו, למשך 12 חודשים והפקיד רישיונו ביום 15.5.18. בנוסף, נהג המבקש כשרישיון הנהיגה שלו פקע ביום 27.11.02, ללא רישיון רכב וללא תעודת ביטוח תקפה.

 

ביום 3.7.18 הורשע המבקש, על בסיס הודאתו, בעובדות כתב האישום והצדדים הציגו לבית המשפט הסדר טיעון. בית המשפט הורה על קבלת תסקיר מבחן ובהתאם להסכמת הצדדים, שוחרר המבקש למעצר בית, בביתו, בכפר מנדא, בתנאים מגבילים, ובפיקוח אשתו וקרובת משפחתו. התיק נקבע לטיעונים לעונש/מתן גזר דין ליום 8.11.18.

 

ביום 20.8.18 הוגשה בקשה לבית משפט השלום לתעבורה בעכו, בה עותר בא כוח המבקש לשנות מתנאי מעצר הבית. בעקבות מעצר הבית, צוין, נקלע המבקש למצוקה כלכלית וצבר חובות רבים, ועל רקע זה יש לאפשר יציאתו לעבודה. צוין כי נוכח הזמן שחלף והצגת הסדר על ידי הצדדים בתיק, בדיון מיום 3.7.18, בשלה השעה לעיין מחדש בתנאים המגבילים שהוטלו על המבקש. בבקשה צוינו מקום העבודה המוצע והשעות המתבקשות, 12:00-21:00. כן צוין כי העבודה תעשה בפיקוח מנהל אתר העבודה. בנוסף התבקש בית המשפט להורות על מעצר בית לילי בלבד, החל מהשעה 22:00.

 

בדיון שנערך בית המשפט הוסיף הסנגור כי מאז שוחרר המבקש למעצר בית הוא לא הפר את התנאים המגבילים. לעניין המפקח צוין כי זה נמצא בחו"ל במסגרת עבודתו.

התביעה התנגדה לבקשה בציינה כי המבקש לא עומד בתנאים הקבועים בחוק לשינוי בתנאי מעצר – נסיבות חדשות או חלוף זמן ניכר. מדובר במבקש שרק לפני כחודש וחצי שוחרר למעצר בית מלא, בפיקוח, נוכח כתב האישום הכולל עבירות חמורות. המבקש לא תמך בקשתו בכל אסמכתא שהיא ולא בתצהיר מטעם המעסיק, המצוין בבקשה, או בתצהיר של מנהל העבודה, המצוין כמי שאמור לפקח עליו. זאת ועוד, הסדר טיעון אינו יוצר סיבה לשינוי תנאי השחרור.

 

דיון והחלטה

סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) קובע כי עיון חוזר בהחלטה בעניין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, ייעשה רק אם "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".

בענייננו, הבקשה שהונחה בפני בית המשפט נעדרת כל אסמכתאות לביסוסה, הן לעניין מצבו הכלכלי של המבקש, הן לעניין מקום העבודה המוצע והן לעניין המפקח המוצע.

בנסיבות אלה לא הוכח בפני כי חל שינוי נסיבות כלשהו ולא נמצא כי יש מקום לאפשר את יציאתו של המבקש לעבודה ולהיעתר לבקשה.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.

המבקש מוזהר כי הפרה של תנאי השחרור תביא למעצרו באופן מיידי.



 

נהיגה לאחור ללא  זהירות 
 
תיק רע"פ  4562/18 בבית המשפט העליון, לפני כבוד השופט ד' מינץ. הכרעת הדין ניתנה ב12.8.2018. 
הנאשם שהורשע בבית משפט השלום לתעבורה, ערער על ההרשעה בפני בית המשפט המחוזי שדחה את הערעור. עתה, נדונה בבית המשפט העליון בקשת הנאשם לערעור בפני הסמכות המשפטית הגבוהה ביותר.
 
הרקע לבקשה
ביום 4.5.2016 הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה, המייחס לו עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 8.2.2016 בשעה 15:13 או בסמוך לכך, נהג המבקש במונית מסוג סקודה ברחוב לבונטין בעיר נתניה. המדובר בכביש עירוני, חד סטרי, בעל נתיב נסיעה אחד מדרום לצפון, שמהירות הנסיעה המותרת בו היא 50 קמ"ש. באותה העת הכביש היה תקין ויבש, מזג האוויר היה נאה, הראות הייתה טובה, ושדה הראייה דרך מראות הרכב וחלונותיו היה פתוח לאחור. המבקש נסע בחלקו השמאלי של הכביש ועצר בהגיעו בסמוך לבניין מספר 26 ברחוב. במטרה להתקרב לבניין מספר 28 ברחוב, החל המבקש בנסיעה לאחור, במהירות נמוכה, בניגוד לכיוון התנועה, בהביטו במראה השמאלית בלבד. באותה עת חצתה את הכביש לרוחבו שלא במעבר חצייה אישה המתגוררת בבניין מספר 28. 
המבקש לערער, אשר לא נקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או פגיעה בהולכי רגל, לא הבחין באישה אשר הספיקה לחצות כשישה מטרים מהכביש, ופגע בה עם אחורי רכבו. כתוצאה מכך הוטחה האישה אל הכביש ונפגעה באורח קשה. היא הובהלה לבית החולים, שם מצבה התדרדר עד שנפטרה כעבור שלשה ימים. 
לנאשם יוחסה רשלנות בכך שנסע בכיוון הפוך לכיוון התנועה; בכך שלא נקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או פגיעה בהולכי רגל בכלל ובמנוחה בפרט; בכך שלא האט או בלם על מנת למנוע פגיעה במנוחה; בכך שלא נהג כפי שאדם מן הישוב היה נוהג בנסיבות העניין. 
לאחר שמיעת הראיות, הרשיע בית משפט השלום את המבקש במיוחס לו בכתב האישום. תחילה מצא בית המשפט כי המבקש נסע לאחור, נגד כיוון התנועה, שלא לצורך, בזמן שעמדו לפניו אפשרויות אחרות. כמו כן, בית המשפט דחה את עדות המבקש לפיה הביט בכל מראות הרכב בקבעו כי מדובר בגרסה כבושה, והעדיף את הגרסה שמסר בחקירתו במשטרה לפיה הוא הביט רק במראה השמאלית. כמו כן, בהסתמך על עדות הבוחן המשטרתי, נקבע כי בשים לב למרחק הנסיעה של המונית לאחור, לכיוון חציית המנוחה את הכביש ולמרחק שחצתה, מבט במראות הרכב ובחלונותיו היה מעניק למבקש שדה ראייה מלא שהיה מאפשר לו להבחין במנוחה. בנסיבות אלה, בפרט שמדובר בצהרי היום, אדם סביר היה צריך להיות מודע לאפשרות שהולך רגל יבקש לחצות את הכביש, מבלי לצפות שכלי רכב ייסעו בכביש חד-סטרי בניגוד לכיוון התנועה, וינהג בכל אמצעי זהירות אפשרי כדי למנוע תאונה. ברם, המבקש לא נקט באמצעי זהירות מספיקים בנסיבות העניין ולא כיוון מבטו אל הדרך, ועל כן התרשל. כן פסק בית המשפט כי משעה שנסע לאחור שלא לצורך ומבלי להביט במראות, המבקש אף נטל סיכון בלתי סביר להתרחשות התוצאה. עוד נפסק כי אף אם למנוחה הייתה רשלנות תורמת לעצם התרחשות התאונה, אין בכך כדי לבטל את אחריות המבקש לתאונה. גם קיומו של "שטח ראייה מת" באזור אינו יכול לעמוד לו להגנתו, שכן גם מצב כזה מצדיק נקיטת אמצעי זהירות מתאימים. 
בסופו של יום הרשיע בית המשפט את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וגזרמ10 חודשי מאסר בפועל; 10 חודשי מאסר על תנאי; פסילה מקבלת רישיון למשך 8 שנים; פיצוי בסך של 20,000 ש"ח למשפחת המנוחה; קנס בסך 500 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתם.
 
הערעורים והדחיות
המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי וטען כי בית משפט השלום לתעבורה הגיע למסקנות שגויות וגם כי מתחם העונש שנקבע גבוה מהענישה הנוהגת וכך גם העונש שהושת בפועל.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על שני חלקיו. 
מכאן הבקשה שמונחת לפני בית המשפט העליון, שלאחר עיון בבקשה קבע כי דינה להידחות.

 
 
 
עייפות בנהיגה הורגת 
תיק רע"פ  2384/18 בבית המשפט העליון בפני כבוד השופט א' שהם. הכרעת הדין ניתנה ב-21.5.18.
בתיק נדונה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז לוד, מיום 4.2.2018, בתיק עפ"ת 8837-01-17.
 
נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה, המייחס לו גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה. מעובדות כתב האישום עולה, כי בתאריך 27.9.2014, בשעה 07:00 או סמוך לכך, נהג המבקש בכביש 4 מדרום לצפון. ביממה שקדמה לנסיעה, ישן המבקש, לסירוגין, ארבע שעות בלבד, ובמשך כ-10 השעות שקדמו לנסיעה, בילה המבקש עם חבריו וישן שעה אחת בלבד, בין השעות 06:00-05:00 בבוקר. תנאי הדרך במהלך הנסיעה היו טובים: המדובר בכביש אספלט תקין ויבש; שדה הראיה בכיוון נסיעת המבקש היה 394.60 מטרים לפחות; שרר במקום אור יום; והיה מזג אויר נאה וראות טובה. 
באותן נסיבות, רכב המנוח באופניים בשול הימני של הכביש ועבר את צומת פרדסיה. מכתב האישום עולה, כי במהלך נהיגת המבקש, במרחק של כ-800 מטרים לאחר צומת פרדסיה, סטה המבקש מהנתיב הימני בו נסע אל נתיב שמאל ומשם חזרה לנתיב ימין, "כשהוא ממשיך בסטייה אל השול, כל זאת ללא סיבה מוצדקת, או נראית לעין". בעודו נוסע בשול, התנגש המבקש עם חזית רכבו בחלק האחורי של אופני המנוח, וכתוצאה מכך, נפגע המנוח משמשת חזית הרכב ומגג הרכב, והוטל למרחק של כ-54 מטרים. כתוצאה מהתאונה נגרמו למנוח פציעת ראש, דימום מסיבי, פגיעות בטן, חזה, אגן וגפיים, ו"מותו נקבע במקום או סמוך לאחר מכן". 
על פי כתב האישום, במעשיו המתוארים, גרם המבקש בנהיגתו הרשלנית למותו של המנוח. כתב האישום מייחס למבקש את "פרטי הרשלנות" הבאים, במצטבר או לחלופין: נהיגה ברכב, לאחר שבמהלך היממה שקדמה לתאונה ישן המבקש "שעות בודדות בצורה בלתי רציפה", ובמהלך הלילה שקדם לתאונה בילה עם חבריו וישן כשעה אחת בלבד; סטייה בין נתיבים, שקדמה לסטייה לשול הכביש והסטייה לשול, "ללא כל סיבה מוצדקת"; אי-הבחנה של המבקש במנוח; והעובדה שהמבקש "לא נהג כפי שנהג מן היישוב היה נוהג בנסיבות העניין". 
 
ביום 22.11.2016, גזר בית המשפט לתעבורה את דינו של המבקש. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם בעניינו של המבקש, התייחס בית המשפט לתעבורה, בין היתר: לפגיעה "בערך העליון של השמירה על החיים", אשר מחייבת ענישה הולמת בדרך של מאסר בפועל; לצורך להרתיע את הציבור ולהבהיר, כי "הנוהג ברשלנות ומקפד חיים צפוי לענישה מחמירה", וזאת על מנת להילחם בנגע תאונות הדרכים; למדיניות הענישה הנוהגת, אשר לרוב כוללת רכיב של מאסר לריצוי בפועל; לרף הרשלנות הגבוה בהתנהלות המבקש עובר לתאונה; ולחוסר ערנות ועייפות של המבקש. בית המשפט לתעבורה קבע את מתחם העונש ההולם במנעד שבין 10 חודשים לבין 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל ופסילה למשך שנים. בבואו לגזור את עונשו בגדרי המתחם, התייחס בית המשפט לתעבורה לאמור בתסקיר המבחן; לאופיו החיובי של המבקש, כעולה מעדות מפקדיו ומחנכו בבית הספר; לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המבקש; ולמצב הנפשי בו שרוי. חרף ההשפעה הקשה הצפויה למבקש מעונש מאסר בפועל, דחה בית המשפט את המלצת תסקיר המבחן להשית על המבקש עבודות שירות בתום שירותו הצבאי ולשלבו בקבוצה טיפולית. זאת, מאחר ש"המחיר הבלתי נסבל של תאונות הדרכים בגביית חיי אדם מחייב ענישה קשה גם כאשר המורשע הינו אדם נורמטיבי שברשלנותו במקרה אחד גרם לתוצאה הקשה". לבסוף, השית בית המשפט לתעבורה על המבקש 13 חודשי מאסר לריצוי בפועל; פסילת רישיונו למשך 15 שנים; מאסר על תנאי של שנה, למשך 3 שנים, לבל יעבור מיום שחרורו עבירת נהיגה בזמן פסילה או גרימת מוות ברשלנות; והתחייבות כספית בסך 30,000 ₪, למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה בה הורשע או נהיגה בזמן פסילה. בית המשפט לתעבורה החליט שלא להשית על המבקש תשלום פיצויים לנוכח גילו הצעיר של המבקש והיותו חייל בשירות סדיר.
המבקש הגיש ערעור לבית משפט המחוזי, אשר נסב הן על הכרעת דינו והן על גזר דינו. ביום 4.2.2018, לאחר בחינת מקיפה של הכרעת הדין והראיות עליה היא מתבססת, דחה בית המשפט המחוזי ערעור המבקש על הכרעת הדין. בהמשך, דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש לקצר את עונשו לכדי 6 חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות ולקצר את תקופת פסילת רישיונו באורח משמעותי. בית המשפט המחוזי סבר, כי העונש "מאזן נכונה בין המחיר האישי שעליו לשלם לבין התוצאה הטרגית שהורשע בגרימתה". עוד הוסיף וקבע בית המשפט המחוזי, כי לאור ריבוי תאונות הדרכים, ובפרט אלו שנגרמות על ידי צעירים אשר נוהגים בתום בילוי, "עייפים ומותשים", יש מקום למדיניות ענישה חמורה ומרתיעה, המבטאת "את שיקולי ההלימה וההרתעה, ואת העדפת שמירת חיי אדם על פני שיקולים אישיים וסיכויי שיקום של המערער".
 
דיון והכרעה. דברי השופט:
 
1. "אתייחס בקצרה לגופן של טענות. בית משפט זה עמד על שלושה שיקולי הענישה בעבירות של גרם מוות ברשלנות בתאונות דרכים, כמפורט להלן: 
האחד, ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה. השני, בדרך-כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם על-ידי אנשים נורמטיביים. השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות".
 
2. "בעניינו של המבקש. אציין, בראש ובראשונה, כי מקובלת עליי הקביעה לפיה דרגת רשלנותו של המבקש הייתה גבוהה. המבקש נהג ברכב לאחר יממה בה ישן שעות ספורות, לסירוגין, ואין ספק כי היה נתון במצב של עייפות רבה. המבקש סטה לשול הדרך ופגע במנוח, "למרות קיומם של תנאים שאפשרו לו להבחין במנוח", כפי שנקבע על ידי הערכאות הקודמות. בעניינו של המבקש, יושמה כראוי ההלכה לפיה בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, יינתן לנסיבותיו האישיות של הנאשם משקל פחות מאשר בעבירות אחרות, שכן, למרבה הצער ודאבון הלב, גם אנשים נורמטיביים נכשלים בעבירה זו. הדברים נאמרים ביתר שאת בעניינו של המבקש, לאור המגמה המדאיגה של תאונות קשות שבהן מעורבים צעירים, הנוהגים בתום בילוי לילי ולאחר שישנו שעות מועטות בלבד. לאור האמור, צדקו הערכאות הקודמות כאשר השיתו על המבקש עונש מאסר בפועל, וזאת בין היתר על מנת לשרת את גורם ההרתעה, לשם התמודדות עם נגע תאונות הדרכים, הממיטות אסון על הנפגעים עצמם ועל בני משפחותיהם".
 
3. אשר לטענתו של המבקש, כי במקרים דומים הסתפקו בתי המשפט בעונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות – הרי שדינה להידחות. גם אם ניתן למצוא גזרי דין מקלים יותר, אין בכך כדי להעיד על כי העונש אשר הושת על המבקש חורג באופן מהותי ממדיניות הענישה הראויה, שכן כל מקרה לגופו ולנסיבותיו המיוחדות.
 
4. סוף דבר, דין הבקשה לרשות הערעור להידחות.


 
נחוץ רישיון נהיגה לגולפית (קלאבקאר)
תיק רע"פ  215/17 בבית המשפט העליון בפני כבוד השופט ד' מינץ
הכרעת הדין ניתנה ב-29.4.2018. 
במסגרת הבקשה נתבקשה רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור) מיום 8.12.2016 בעפ"ת 53300-02-16, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דין מיום 19.10.2014, ועל גזר דין מיום 18.1.2016, שניתנו על ידי בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת מ' כהן), בפ"ל 1402-09-13. במסגרת גזר הדין הושתו על המבקש קנס בסך של 2,000 ש"ח, צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 160 שעות, מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים ופסילה על תנאי לתקופה של 3 חודשים.
 
הרקע לבקשה
1. ביום 12.9.2013 הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית משפט השלום. בכתב האישום נטען כי ביום 18.6.2013 נהג המבקש ברכב חשמלי מסוג "גוֹלפית" (רכב שיועד במקורו לנסיעה במגרשי גולף), במושב עזריאל, עד שנעצר על ידי המשטרה. זאת, לאחר שביום 1.5.2013, בבית משפט השלום לתעבורה באשקלון, נפסל המבקש מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 7 חודשים המבקש נהג כאמור ב"גולפית" בעוד עונש הפסילה שהושת עליו בתוקף, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח בר תוקף. כתב האישום ייחס למבקש עבירות של נהיגה בפסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה; נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10 לפקודה; ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי.
 
2. ביום 2.3.2014 נדחתה טענת המבקש לפיה "אין להשיב לאשמה", שכן הנהיגה ברכב מסוג "גולפית" אינה מחייבת רישיון נהיגה. בהמשך, ביום 19.10.2014 הורשע המבקש במיוחס לו בכתב האישום. במסגרת זו נקבע, בין היתר, כי הנוהג ברכב מסוג "גולפית", שהינו רכב מנועי, מחויב ברישיון נהיגה. נקבע כי רכב מסוג "גולפית" אינו נכנס להגדרות הפטור, וזאת בשונה מרכב מסוג "קלנועית" (המיועד להסעת אנשים עם מוגבלות) או "רכינוע" (סגוויי – Segway). עוד נדחו טענות המבקש באשר לקיומה של טעות במצב דברים וכן לטעות במצב המשפטי בעניינו. ביום 8.1.2016 ולאחר קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו, גזר בית המשפט על המבקש את העונשים המפורטים לעיל. 
 
3. ביום 24.2.2016 ערער המבקש לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו. בבסיס הערעור עמדה טענת המבקש לפיה שגה בית משפט השלום בדחותו את טענותיו לעניין טעות במצב דברים וטעות במצב המשפטי. עוד נטען כי לא הוכח כי רכב ה"גולפית" בו נהג המבקש הינו רכב מנועי המצריך רישיון נהיגה. לחלופין נטען כי בנסיבות העניין יש להקל בעונשו וזאת נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה. 
 
4. ביום 8.12.2016 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור על שני חלקיו. נקבע כי משלא הוכח כי רכב ה"גולפית" בו נהג המבקש מוחרג מן החובה לרישיון נהיגה, כאשר אין חולק כי המבקש נהג עליו בהיותו פסול מלנהוג, הרי שהמבקש הורשע כדין במיוחס לו בכתב האישום. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענות ההגנה שהעלה המבקש, בקובעו כי לא נפלה שגגה עובדתית או משפטית המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור בקביעות הערכאה הדיונית. לא נמצאה גם עילה להתערבות בגזר דינו של בית משפט השלום, אשר שקל באופן מאוזן וראוי את מכלול נסיבותיו האישיות של המבקש, תוך התייחסות גם למצב בריאותו ולתסקיר שנערך בעניינו. פסק דין זה הוליד את הבקשה שלפנַי.
 
טענות הצדדים
1. לטענת המבקש, לאור חוסר הבהירות הקיימת בדין ובפסיקה לעניין סיווגו של רכב מסוג "גולפית" כמצריך רישיון נהיגה, בקשתו מעוררת שאלה החורגת מעניינו הפרטני, ואשר טרם נדונה בפסיקתו של בית משפט זה. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי הנהיגה ברכב מסוג "גולפית" דורשת רישיון נהיגה תקף וזאת מאחר שהמחוקק לא קבע באיזה סוג רכב מדובר, ומהו סוג הרישיון הנדרש לשם הנהיגה בו. מהיעדרה של חובת הרישוי יש להסיק כי המחוקק לא ראה בכלי רכב זה ככלי רכב המצריך קיומו של רישיון נהיגה. עוד לטענתו, היה מקום לבחור באפשרות הפרשנית המקלה עמו ולקבוע כי בהיעדר הוראה מפורטת ומדויקת, אין חובה ברישיון נהיגה תקף על מנת לנהוג ברכב מסוג "גולפית". לחלופין, חזר המבקש על טענתו כי יש להקל בעונשו וזאת לאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן.
 
2. מנגד טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות, שכן עניינו של המבקש אינו מעורר סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור, ואף לא נגרם למבקש עיוות דין. לגופם של דברים נטען כי לא נפל כל פגם בקביעותיהן של הערכאות הקודמות לפיהן לצורך נהיגה ברכב מסוג "גולפית" נדרש רישיון נהיגה בתוקף. ברירת המחדל אשר קובעת הפקודה היא כי הנהיגה בכל רכב מנועי דורשת רישיון נהיגה, אלא אם הרכב "פטור מחובת רישיון". משהמחוקק לא פטר את ה"גולפית" מחובת רישיון הנהיגה, לא יכולה להיות מחלוקת כי לצורך נהיגה בכלי זה נדרש רישיון. אין הצדקה להתערב גם בעונשו של המבקש, אשר אינו בעל חומרה יתרה, ומכל מקום אין בו כדי להצדיק מתן רשות ערעור.  
 
דיון והכרעה (דברי השופט)
1. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה לה, בתשובת המבקש לתגובת המשיבה ובחומר שצורף להן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
 
2. ראשית ייאמר כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקת בית משפט זה לצורך קבלת רשות ערעור. חרף טענותיו של המבקש, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כבדת משקל, ואף לא מצאתי כי בנסיבות העניין מתעורר חשש ממשי מפני עיוות דין או אי-צדק חמור שנגרם למבקש.  די בכך אפוא כדי לדחות את הבקשה. מעבר לדרוש, אף לגופם של דברים דין הבקשה להידחות, שכן לא מצאתי כי נפל פגם בקביעותיהן של הערכאות קמא, לפיהן לצורך נהיגה ברכב מסוג "גולפית" נדרש רישיון נהיגה.
 
3. סעיף 10(א) לפקודה, שכותרתו "איסור לנהוג בלי רשיון נהיגה", קובע כך:
"לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרישיון זולת אם פוטר מחובת רישיון נהיגה ובמידה שפוטר." 
היינו, אדם שאינו מחזיק ברישיון נהיגה תקף, לא ינהג ב"רכב מנועי", זולת אם קיים פטור בדין מחובת רישיון הנהיגה באשר לסוג הרכב בו הוא נוהג.
 
4. "רכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 לפקודה כ"רכב המונע בכוח מיכני מכל צורה שהיא...". בפסיקה אף נקבע כי פרשנות מונח זה בפקודה הינה "רחבה יחסית בהתאם לתכלית הפקודה". נראה אפוא כי רכב ה"גולפית" עונה על הגדרת "רכב מנועי", והמבקש עצמו אף אינו חולק על כך. לכן, על פי פשוטו של מקרא, יש לדרוש מהנוהג ב"גולפית" קיומו של רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודה, וזאת כל עוד לא נקבע אחרת במפורש בדין.
 
5. אכן, תקנות התעבורה, קובעות פטורים שונים מחובת רישיון הנהיגה ביחס לכלי רכב מסוימים, אך הן עושות זאת באמצעות קביעה מפורשת. כך למשל, באשר לרכב מנועי מסוג "קלנועית", קובעת תקנה 39ט לתקנות כי הנוהג בו פטור מחובת רישיון נהיגה. בדומה, על פי תקנה 39יג לתקנות, גם הנוהג ברכב מנועי מסוג "רכינוע" פטור מחובה זו. אלא שבניגוד לכלי הרכב האמורים, התקנות אינן כוללות פטור מרישיון נהיגה עבור רכב מסוג "גולפית" והדבר מצביע על כך שמחוקק המשנה לא התכוון להעניק פטור מרישיון עבור רכב מנועי זה. בהיעדר הוראת פטור מפורשת חלה כמובן ברירת המחדל, לפיה כאמור מחויב הנוהג ברכב ברישיון נהיגה. זאת ועוד, ההבחנה שבין רכב ה"גולפית" לבין כלי הרכב המוזכרים בהוראות הפטור מכוונת היא, שכן בצדק קבע בית משפט השלום כי מערכת ההיגוי שברכב ה"גולפית" אינה דומה לזו של "קלנועית" או "רכינוע", ואף מהירותו המרבית עולה על זו שלהם.
 
6. המסקנה האמורה היא היחידה אשר מתיישבת עם פרשנותו של סעיף 10(א) לפקודה, והיא גם זו העולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי החשוב שבשמירה על הבטיחות בדרכים. פרשנות לפיה הנסיעה ללא רישיון ברכב מנועי, שאינו נכלל בהוראות הפטור שבתקנות, היא מותרת, הינה פרשנות שאין לקבלה.
 
7. באשר לחובת רישוי הרכב יובהר כי על פי סעיף 2 לפקודה: "לא ינהג אדם רכב... אלא אם נרשם הרכב בהתאם להוראות פקודה זו ויש עליו רשיון רכב תקף שניתן לפי הפקודה...". התקנות קובעות במפורש הוראות פטור "מחובת רישוי ורישום" לפי סעיף 2 לפקודה ביחס לכלים שונים (ראו, למשל: תקנה 39ח לתקנות בעניין קלנועית; תקנה 39יב בעניין רכינוע), וזאת בצד קביעת פטור מחובת רישיון נהיגה, ולא במקומה. לפיכך, אין בהיעדרן של חובות הרישוי והרישום ביחס לרכב ה"גולפית" כדי ללמד, בהכרח, על פטור מחובת רישיון הנהיגה בעניינו, כטענת המבקש.  
 
8. נוכח האמור, ומשנמצא כי נהיגה ברכב "גולפית" אינה פטורה מרישיון נהיגה, ומשנקבע כי המבקש נהג ברכב מסוג "גולפית" בהיותו פסול מלנהוג על פי גזר הדין בתת"ע 234-11-12, הרי שאין מקום להתערב בהרשעתו.
 
9. נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקש יפקיד את רישיונו במזכירות בית משפט השלום לתעבורה עד ליום 27.5.2018. המבקש ירצה את צו השירות לציבור שהוטל עליו, בהתאם לתכנית שירות המבחן. 


 
 
חוט מסיח דעת מנהיגה
תיק ת"ד 4364-06-17 בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב – יפו,  בפני השופט עופר נהרי. הכרעת הדין ניתנה ב-8.2.18.
 
הנאשמת נהגה במכונית ברמת גן ברח' ברנשטיין מול כפר המכביה ואיבדה שליטה על רכבה, רכבה סטה ופגע בחלק אחורי של רכב דייטסו שחנה בצד ימין של הדרך במקביל למדרכה. רכב הדייטסו הנ"ל נהדף עקב כך ופגע ברכב חונה סובארו שחנה אף הוא במקום ואשר נהדף עקב כך אף הוא ופגע ברכב טיוטה שחנה אף הוא במקום. 
כתוצאה מהתאונה נחבלה הנאשמת חבלה של ממש בדמות שבר בכתף וכן ניזוקו כלי הרכב המעורבים. 
הנאשמת העלתה טענה לפיה עובדות כתב האישום ונסיבות האירוע אינן מגבשות עבירה של נהיגה בקלות ראש, אלא מגבשות לכל היותר עבירה של נהיגה בחוסר זהירות. התאונה נשוא כתב האישום אירעה, עת ביקשה, לסדר חוט שהפריע לה במהלך הנהיגה, ובעקבות כך היא איבדה, באופן אינסטינקטיבי, שליטה ברכבה ופגעה בכלי הרכב החונים. 
 
בית המשפט דחה את הטענה וקבע כלהלן:
"יכולה וצריכה הייתה הנאשמת לדאוג לסדר את החוט שנפל עוד לפני הנהיגה במקום ולא תוך כדי הנהיגה במקום. בשום מקום לא מדברת הנאשמת על פתאומיות בהופעת החוט או על בהלה מצידה. 
עיניה של הנאשמת ותשומת ליבה כלל לא היו לכביש ולכיוון התקדמות רכבה פרק זמן ניכר, אלא תחת זאת היו לעבר החוט וסידורו תוך כדי נהיגה ותוך כדי התקדמות מכוניתה. 
התנהגות הנאשמת איננה מצויה ברף נמוך של חוסר זהירות, איננה בגדר נקיטה באמצעים מתבקשים כדי להימנע מגרימת תאונה, ואיננה נהיגה איטית וזהירה ואגב מתן תשומת לב מלאה. מדובר כאן בדרגת רשלנות גבוהה ומיותרת אשר בנס לא הסתיימה בתוצאה גרועה הרבה יותר." 
 
החלטה (דברי השופט)
"זוהי החלטה בשאלה משפטית אשר הונחה בפני בתיק זה והיא האם עובדות כתב האישום בהן הכירה הנאשמת כנכונות באמצעות בא כוחה בתיק זה – ובשים לב לחומר הראיות שבידי התביעה אשר ?

חדשות

  • פורסם ברשומות ב-19.9.19

    ביטול הארכה ל-15 שנה לרכב המשמש להוראת נהיגה ושינוי מועדים זמני וחד פעמי לבדיקות החורף.

    קראו עוד...

    שינויים והוספות לתמרורי התחבורה הציבורית

    השינויים וההוספות פורסמו ב-11.9.19 ועיקרם הענקת עדיפות לקווי השירות בנת"צים.

    קראו עוד...

    רישיון הרכב בדואר האלקטרוני

    החל מיום שני, 16 בספטמבר, ניתן לשלם את אגרת רישיון הרכב באתר האינטרנט של משרד התחבורה או במוקד הטלפוני 5678*, ולקבל מיידית את הרישיון בדואר האלקטרוני מבלי לצאת מהבית.

    קראו עוד...

    חדשות בתקנות

    אילו תעודות להציג במקרה של תאונה? הארכה לרכב לימוד נהיגה ולאמבולנס ובדיקות רפואיות למבקש רישיון נהיגה באמצעות האינטרנט.

    קראו עוד...

    עדיפות להולכי רגל במרחב העירוני

    משרד התחבורה מקדם בימים אלה מיזם מיוחד להפיכת מרחבים עירוניים בערים גדולות בארץ למרחבים שיתנו עדיפות להולכי הרגל, רוכבי האופניים ומשתמשי התחבורה הציבורית, על חשבון הרכב הפרטי.

    קראו עוד...

    תור לרישוי בטלפון

    לפי הודעת משרד התחבורה שפורסמה ב-29.7.19, מעתה ניתן להזמין תור למשרד הרישוי גם במוקד הטלפוני של משרד התחבורה, ולקבל שירות בתוך מספר דקות.

    קראו עוד...

    רכב שטח כחול לבן

    משרד התחבורה אישר אב טיפוס של רכב שטח מתוצרת כחול-לבן. הרכב החדש, מדגם "זיבר" תוכנן ויוצר בישראל, על ידי חברה ישראלית.

    קראו עוד...

    8 נוסעים במסחרי אחוד מעל 3.5 טון ועוד.

    תיקוני תקנות שפורסמו ב-11.6.19. בתוקף מ-11.7.19. ראו תיקונים נבחרים, המעניינים במיוחד (תיקונים טכניים נוספים ניתן לראות ברשומות, קובץ תקנות 8232).

    קראו עוד...

    תעודה מזהה ותעודת ביטוח ברכב... וזהו

    מ-1.7.19 החובה להחזיק ברכב רק תעודה מזהה ותעודת ביטוח + תעודות נוספות שניתנו לגבי כלי רכב מיוחדים תחול על כל כלי הרכב, ולא רק על רכב פרטי ואופנוע.

    קראו עוד...

    תקנות לקציני הבטיחות בתעבורה:

    ב-13.3.19 פורסמו תקנות התעבורה החדשות והמחודשות לקציני הבטיחות בתעבורה, אחרי עמל של חודשים ארוכים ארוכים בוועדת הכלכלה של הכנסת. גם התערבות של בית המשפט נדרשה. תחילתן של התקנות 9 חודשים מיום פרסומן, כלומר באמצע דצמבר 2019. הכנסו וקראו את חלק י' לתקנות התעבורה, כולו. ההוספות והשינויים שולבו בתוכו.

    קראו עוד...

    רישיון נהיגה לאופניים וקורקינט חשמליים

    לתקנה 39טז המורה על תנאים לרכיבה על אופניים חשמליים, ולתקנה 122א הדנה בקורקינט החשמלי נוספו שתי פסקאות הקובעות שעל הנוהג בכלים אלו להחזיק ברישיון נהיגה לאופנוע או לרכב נוסעים (לא כולל טרקטור) או שעליו לעבור בהצלחה מבחן עיוני לאחד מסוגי הרכב הנ"ל.

    קראו עוד...

    דיווח על סיום תכנית הליווי של נהג חדש רק בטלפון ובאינטרנט

    החל מ-1 בפברואר 2019, נהגים חדשים יצהירו על סיום תכנית הליווי באמצעות הטלפון הנייד או אתר האינטרנט בלבד, ולא במשרד הרישוי, כפי שהיה נהוג עד כה. זאת, במטרה להקל על התורים ולקצר את זמן ההמתנה במשרדי הרישוי.

    קראו עוד...

    איסור שיפוטי על שימוש ברכב

    בתיקון שפורסם ב-7.1.19 מחמירה פקודת התעבורה וקובעת כי הרשות לאסור שימוש ברכב לתקופה של 120 יום, ניתנת לבית המשפט בכל מקרה שבו יורשע אדם בעבירת תעבורה כלשהי, לאו דווקא מן התוספת השביעית.

    קראו עוד...

    מהדקים את הקסדות

    ב-18.12.18 פורסמו תיקונים לתקנות התעבורה ובהם הרחבה בעניין חבישת קסדות.

    קראו עוד...

    סוף לקסדת "החצי"

    ועדת הכלכלה של הכנסת אישרה ב-19.11.18 תקנה האוסרת להשתמש בקסדת חצי בעת הרכיבה על אופנועים, קטנועים וטרקטורונים. זאת, במטרה להגביר את בטיחותם של רוכבי הרכב הדו-גלגלי בישראל.

    קראו עוד...

    מבחן עיוני מגיל 15 וחצי

    ב-22.10.18 פורסם ברשומות כי למבחן עיוני לדרגה A2 - אופנוע שנפח מנועו עד 125 סמ"ק שהספק מנועו אינו עולה על 11 קילווט ודרגה B - רכב מנועי שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 3,500 ק"ג, ניתן יהיה לגשת מגיל 15 וחצי.

    קראו עוד...

    התכנית הלאומית לרוכבי אופניים חשמליים וקורקינטים

    הממשלה צפויה לאשר ביום ראשון, 14.10.28, את עיקרי התכנית הלאומית של משרד התחבורה להגברת בטיחותם של רוכבי האופניים החשמליים והקורקינטים הממונעים ומשתמשי הדרך. הצעת ההחלטה קובעת כי התכנית תיושם ללא דיחוי.

    קראו עוד...

    שני טסטים שנתיים למשאית – הגזירה בוטלה!

    תקנה 276 השנויה במחלוקת, שפורסמה ב-28.11.17, ולפיה החל מתחילת 2018 רישיון רכב או חידושו לרכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר 10,000 ק"ג או יותר יהיה לתקופה של חצי שנה במקום לשנה שלמה – בוטלה!

    קראו עוד...

    החמרה בקנסות בעבירות אופניים וקורקינטים חשמליים

    פורסם ב-9.10.18

    קראו עוד...

    בטיחות באופניים חשמליים

    משרד התחבורה גיבש תכנית חדשה, הכוללת שורה של צעדים מעשיים שנועדו להגביר את בטיחותם של רוכבי האופניים החשמליים.

    קראו עוד...

    תשלום קנס בגין עבירת תעבורה אינו תנאי לחידוש רישיון נהיגה

    ב-22.8.18 פורסם ברשומות, בחתימת שר התחבורה, כי תקנה 172ב בטלה.

    קראו עוד...

    גריטת רכבי דיזל מזהמים

    בחודש אפריל 2018 פורסמו תקנות חדשות "חוק אוויר נקי" לפיהן רכב דיזל כבד, ישן ומזהם לא יוכל לחדש את רישיונו אלא אם כן יתקין מסנן חלקיקים אשר תפקידו צמצום זיהום האוויר. לחלופין, מי שלא יתקין מסנן יוכל לגרוט את הרכב ולקבל מענק גריטה לפי הענין. הוראת הנוהל שפורסמה ב-31.7.18 מצורפת.

    קראו עוד...

    אילו מסמכים חייבים להימצא בידיו של נהג?

    מאז ומתמיד למדנו, לימדנו והורגלנו שבידי הנוהג ברכב צריכים להימצא בכל עת רישיון הנהיגה, רישיון הרכב, תעודת הביטוח, ותעודות ומסמכים נוספים, אם ניתנו, לגבי רישיון הנהיגה או הרכב. עתה, תקנה 9(א) לתקנות התעבורה שונתה. התקנה פורסמה ב-28.6.18. למשך שנה מיום הפרסום התקנה תקפה רק לנהיגת רכב פרטי ואופנוע. בתום השנה היא תחול על כל סוגי הרכב, אלא אם בינתיים ייקבע אחרת.

    קראו עוד...

    רפורמה במבחני הנהיגה

    התקנות המורות על ביצוע הרפורמה פורסמו בתקנות חדשות ב-17.6.18 ותקפן החל מ-15.7.18.

    קראו עוד...

    מי אחראי על בעל החיים בדרך?

    לפקודת התעבורה נוסף סעיף 27ב1 הקובע את אחריות בעליו של בעל חיים או המחזיק בו במקרה של תאונת דרכים עו עבירת תעבורה.

    קראו עוד...

    מצלמות ומסכים כתחליף למראות תשקיף

    מעתה ניתן להתקין מצלמות ומסכים במקום מראות תשקיף ברכב, למעט אופנוע.

    קראו עוד...

    מהיום: רישיון נהיגה אזרחי לחיילים משוחררים ששירתו בצה"ל כנהגי רכב כבד

    ההסדר החדש יקל על הנהגים המשרתים בצה"ל, ירחיב את אפשרויות התעסוקה שלהם עם שחרורים, ויגדיל את מספר הנהגים המקצועיים בישראל.

    קראו עוד...

    החוסם בחניה רכב אחר - עבריין

    לרשימת העבירות המוגדרות בסעיף 62 לפקודת התעבורה נוספה עבירה: "אדם המחנה את רכבו באופן החוסם רכב אחר, ובכלל זה באופן שאינו מאפשר לנכה להיכנס לרכבו הנושא תג נכה או לצאת ממנו במקום חניה לנכים..." צפוי לעונש חמור.

    קראו עוד...

    חדשות בתקנות

    פורסמו ב-30.4.18, בתוקף מ-30.5.18. בין החדשות: "הרחבת השול", לעקוף מימין במקום לעבור מימין, היתר לרב שאינו מונית להעלות נוסע בתחנת מוניות ועוד.

    קראו עוד...