פסקי דין בתעבורה

 

 

בית המשפט     

 

            

 

 
חוט מסיח דעת מנהיגה
תיק ת"ד 4364-06-17 בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב – יפו,  בפני השופט עופר נהרי. הכרעת הדין ניתנה ב-8.2.18.
 
הנאשמת נהגה במכונית ברמת גן ברח' ברנשטיין מול כפר המכביה ואיבדה שליטה על רכבה, רכבה סטה ופגע בחלק אחורי של רכב דייטסו שחנה בצד ימין של הדרך במקביל למדרכה. רכב הדייטסו הנ"ל נהדף עקב כך ופגע ברכב חונה סובארו שחנה אף הוא במקום ואשר נהדף עקב כך אף הוא ופגע ברכב טיוטה שחנה אף הוא במקום. 
כתוצאה מהתאונה נחבלה הנאשמת חבלה של ממש בדמות שבר בכתף וכן ניזוקו כלי הרכב המעורבים. 
הנאשמת העלתה טענה לפיה עובדות כתב האישום ונסיבות האירוע אינן מגבשות עבירה של נהיגה בקלות ראש, אלא מגבשות לכל היותר עבירה של נהיגה בחוסר זהירות. התאונה נשוא כתב האישום אירעה, עת ביקשה, לסדר חוט שהפריע לה במהלך הנהיגה, ובעקבות כך היא איבדה, באופן אינסטינקטיבי, שליטה ברכבה ופגעה בכלי הרכב החונים. 
 
בית המשפט דחה את הטענה וקבע כלהלן:
"יכולה וצריכה הייתה הנאשמת לדאוג לסדר את החוט שנפל עוד לפני הנהיגה במקום ולא תוך כדי הנהיגה במקום. בשום מקום לא מדברת הנאשמת על פתאומיות בהופעת החוט או על בהלה מצידה. 
עיניה של הנאשמת ותשומת ליבה כלל לא היו לכביש ולכיוון התקדמות רכבה פרק זמן ניכר, אלא תחת זאת היו לעבר החוט וסידורו תוך כדי נהיגה ותוך כדי התקדמות מכוניתה. 
התנהגות הנאשמת איננה מצויה ברף נמוך של חוסר זהירות, איננה בגדר נקיטה באמצעים מתבקשים כדי להימנע מגרימת תאונה, ואיננה נהיגה איטית וזהירה ואגב מתן תשומת לב מלאה. מדובר כאן בדרגת רשלנות גבוהה ומיותרת אשר בנס לא הסתיימה בתוצאה גרועה הרבה יותר." 
 
החלטה (דברי השופט)
"זוהי החלטה בשאלה משפטית אשר הונחה בפני בתיק זה והיא האם עובדות כתב האישום בהן הכירה הנאשמת כנכונות באמצעות בא כוחה בתיק זה – ובשים לב לחומר הראיות שבידי התביעה אשר הוגש לעיוני בהסכמה משותפת – מגבשות עבירה של נהיגה בקלות ראש כשיטת המאשימה כמיוחס לנאשמת בכתב האישום, או שמא מגבשות אך עבירה של נהיגה בחוסר זהירות כשיטת ההגנה. 
לשם מתן החלטה שמעתי בפני את טיעוני הצדדים בסוגיה זו וכן, בהסכמה, עיינתי כאמור בחומר הראיות. 
למען הסדר הטוב יוסבר כי עסקינן בכתב אישום אשר בפרק העובדות בו נטען כי 
עוד יובהר כי הסנגור לא חלק על נכונות עובדות כתב האישום .
הסניגור טען שלגירסת מרשתו, חוט אשר היה תלוי על סך השמש במכוניתה ירד וכי היא באופן אינסטינקטיבי לדבריו עשתה את שעשתה ואיבדה שליטה ברכבה ופגעה בכלי הרכב החונים. 
הסנגור חלק על כך שעובדות כתב האישום ונסיבות האירוע מגבשות עבירה של נהיגה בקלות ראש וטען כי הן מגבשות לכל היותר עבירה של נהיגה בחוסר זהירות. 
מסקנתי לאחר מתן הדעת לעובדות כתב האישום לחומר הראיות שהוגש לעיוני ולטיעוני הצדדים ולפסיקה, הינה שבדין יוחסה לנאשמת עבירה של נהיגה בקלות ראש. 
אסביר: 
מדו"ח הבוחן המשטרתי עולה כי מדובר בכביש אספלט תקין ויבש.
עוד עולה מדו"ח הבוחן כי שדה הראיה שעמד לרשות הנאשמת כנהגת היה פתוח לפנים 100 מטרים באין מפריע. 
עוד עולה מחומר החקירה (הן במלל והן כניכר בתצלומים) זה ברכב הנאשמת נוצרה מעיכה חזקה והרסנית בחזית הרכב עד 0.6 מטר וברכב הראשון החונה שנפגע מעיכה 0.6 מטר מפינה שמאלית. 
ובמילים אחרות : התבוננות בתרשים, בלוח התצלומים, ובניתוח הנזקים, ילמד כי סטייתה של הנאשמת לימין הדרך היתה משמעותית וכי לא היה זה אך שפשוף קל. 
אודות רוחב נתיב הנסיעה שעמד לרשות הנאשמת ניתן להתרשם ,בין היתר, מהתצלומים ומקנה המידה של התרשים. 
הוסכם על הכל - הן עפ"י בדיקת רכב הנאשמת והן עפ"י דבריה של הנאשמת עצמה בחקירתה , כי רכב הנאשמת , הגה ובלמים, היה תקין. 
לדברי הנאשמת האירוע התרחש באור יום במזג אויר טוב ועם ראות טובה. 
וכאן אני מגיע לנקודה המרכזית : 
מחקירתה של הנאשמת עולה כי החוט המדובר לא יצא ממקומו במהלך נהיגתה באופן פתאומי. 
ובמילים אחרות : יכולה וצריכה הי תה הנאשמת לדאוג לסדר את החוט שנפל עוד לפני הנהיגה במקום ולא תוך כדי הנהיגה במקום.  
בשום מקום לא מדברת הנאשמת על פתאומיות בהופעת החוט או על בהלה מצידה. 
לדבריה של הנאשמת החוט פשוט "הפריע לה בעיניים". 
הנאשמת נשאלה בחקירתה מדוע לא עצרה בצד הדרך וסידרה את החוט בבטחה, והיא השיבה על כך שהיא לא חשבה שהיא תהיה מעורבת בתאונה. 
עוצמת הפגיעה של הנאשמת עם רכבה בכלי הרכב החונים היתה חזקה דיה כדי למעוך ולהדוף יותר מכלי רכב אחד, ואכן, הנאשמת ציינה בהודעתה במשטרה כי היא כלל לא בלמה לפני התאונה. 
ובמילים אחרות: באם אף אפילו לא בלמה ניכר כי עיניה של הנאשמת ותשומת ליבה כלל לא היו לכביש ולכיוון התקדמות רכבה פרק זמן ניכר , אלא תחת זאת היו לעבר החוט וסידורו תוך כדי נהיגה ותוך כדי התקדמות מכוניתה. 
ועל כל אלה יש לשאול – במישור המשפטי:
האם לכך הכוונה עת מדברים על נהג או נהגת אשר נקטו באמצעים מתבקשים כדי להימנע מתאונה ? 
דומני שלא. 
יש להוסיף ולתהות : 
מדוע לסדר את החוט דווקא תוך כדי נהיגה באם הוא היה שם תלוי זה מכבר ? 
מדוע לא לסדר את החוט הבולט עוד עובר לתחילת הנהיגה ? 
מדוע , לחילופין, לא לעצור בצד הדרך (למשל במיקום כמו המכוניות החונות) ולסדר את החוט שלא תוך כדי נהיגה ותנועה ? 
מדוע , לחילופי חילופין, לא להאט לכל הפחות בזמן סידור החוט ? 
מדוע להוריד את העיניים מן הכביש ואת הידיים מן ההגה לצורך סידור החוט תוך כדי נהיגה והתקדמות הרכב באם ניתן לסדרו בבטחה בעמידת הרכב ? 
מדוע ליטול הימור שלא תקרה תאונה? 
ואף זאת יש לתהות ולשאול : 
ומה היה קורה באם לצד כלי הרכב החונים היו ניצבים הולכי רגל (כגון הולכי רגל – נהגים ו/או נוסעים העומדים להיכנס לאחד הרכבים או הולך רגל החוצה בדיוק את הכביש) ? מה היה גורלם של הולכי רגל שכאלה , לו היו ,עת מכונית מתקרבת לעברם אגב עיוורון הנהגת לכיוון התקדמות רכבה ללא שליטה וללא הכוונה ? 
נעה אם כך נהגת זו עם מכוניתה ביום האירוע בכביש ישר ובשדה ראיה פתוח, בלב עיר, בקרבת מרכז ספורט וכנסים , תוך שללא צורך הכרחי מסירה עיניה ותשומת ליבה מהכביש אגב המשך התקדמות , מתעסקת עם חוט תוך כדי נהיגה בעוד שניתן לעשות אחרת, ונוטלת למעשה הימור שלא תתרחש תאונה (הימור שלא צלח). 
בכל הכבוד, התנהגות שכזו של נהג איננה מצויה ברף נמוך של חוסר זהירות, איננה בגדר נקיטה באמצעים מתבקשים כדי להימנע מגרימת תאונה, ואיננה נהיגה איטית וזהירה ואגב מתן תשומת לב מלאה. לשון המעטה.
מדובר כאן לטעמי בדרגת רשלנות גבוהה ומיותרת אשר בנס לא הסתיימה בתוצאה גרועה הרבה יותר. 
מדובר לטעמי בהתנהלות ובנסיבות של נטילת סיכון והימור מיותרים ואסורים. 
מתקיימת כאן חומרה מיוחדת בהתנהלות בכביש.
מדובר לטעמי בדרגת רשלנות אשר מגיעה בהחלט כדי קלות ראש.
בדין אם כך כאמור הוגש כתב האישום בתיק זה במתכונת בה הוגש מבחינת פרק הוראות החיקוק שבו (נהיגה בקלות ראש , להבדיל מנהיגה בחוסר זהירות)." 
הנאשמת הורשעה.



 
 
תמרור 439 בעניין חניה
 
תיק חנ (י-ם) 65567-05-16 בבית משפט לעניינים מקומיים בירושלים, בפני השופטת סיגל אלבו. הכרעת הדין ניתנה ב-01 נובמבר 2017.
הנאשם זוכה.
 
האישום וגדר המחלוקת
לנאשם hujxv עבירה של חניה במקום אשר נאסר לחניה והאיסור סומן בתמרור לפי סעיף 5(א) לחוק עזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), בשילוב עם תקנה 22(א) לתקנות התעבורה. 
התשתית העובדתית אינה במחלוקת: ביום 5.11.15 בסביבות השעה 09:34 חנה רכבו של הנאשם ברחוב שלומציון המלכה 10 בירושלים, במקום בו היה מוצב תמרור 439, אשר מורה כי "מותרת פריקה וטעינה בלבד בין השעות 08:00 - 10:00, וכן מותרת העלאת והורדת נוסעים בין השעות 10:00 – 19:00".
הנאשם טוען כי התמרור הוצב בניגוד להנחיות להצבת תמרורים, שכן הוצב ללא תמרור הקובע בצדו איסור, ולחילופין, גם אם התמרור הוצב כדין, הרי שהוא אינו קובע איסור על חניה במקום, וניתן להבין ממנו כי פריקה וטעינה והעלאת נוסעים והורדתם מוגבלת לשעות מסוימות של היום בלבד, אך המקום מותר בחניה משך כל שעות היום.
מנגד טענה המאשימה, כי התמרור הוצב כדין על-פי תכנית מאושרת על ידי רשות התמרור המקומית, וכי הצבתו עולה בקנה אחד עם ההנחיות להצבת תמרורים.
 
דיון והכרעה
המאשימה הגישה תעודת עובד ציבור של מהנדסת תנועה במחלקה להסדרי תנועה בעירית ירושלים. בתעודה זו צוין, כי התמרור הוצב על-פי תכנית הסדרי תנועה מאושרת על ידי רשות התמרור המקומית מיום 14.8.14, ומהות ההסדר היא: ביצוע פריקה וטעינה בין השעות 08:00 – 10:00, ביצוע העלאת והורדת נוסעים בין השעות 10:00 – 19:00, לאחר שעה 19:00 עד השעה 08:00 למחרת, החניה חופשית. מכאן, שמדובר בתמרור שעבר אישור של רשות תמרור מקומית, ובהיבט זה מדובר בתמרור שהוצב כדין.  
הנאשם טען כי מדובר בתמרור שהוצב שלא כדין, שכן הוצב בניגוד להנחיות להצבת תמרורים אותן פרסם משרד התחבורה בשנת 2014, שכן בהתאם להנחיות, אין להשתמש בתמרור זה כתחליף לתמרור אחר, אשר קיים בלוח התמרורים. לטענת הנאשם, היתה חובה להציב את תמרור 439 יחד עם תמרור אחר הקובע איסור חניה, דוגמת תמרור 432, כפי שנעשה החל מיום 18.5.16.
   תמרור 432
 
בפרק הרלבנטי בהנחיות, העוסק בתמרור 439, נקבע כי התמרור נדרש לאיסור או הגבלה בצורה מילולית, משום שהמסר הנדרש אינו ניתן לביטוי באמצעות תמרור בלבד. התמרור מתאים למקרים שבהם המסר הוא בעל משמעות מחייבת לאיסור או להיתר, למשל: הרחבה או צמצום של היתרי כניסה או היתר חניה. 
עוד נקבע בהנחיות, כי אין להשתמש בתמרור זה כתחליף לתמרור אחר בלוח התמרורים או בכפילות לתמרור אחר מתוך כוונה "לחזק" או "להבליט" את המסר. בסעיף 3(א) להנחיות ההצבה, נקבע כי התמרור ניתן להצבה בנפרד או בצמוד, מתחת לתמרור אחר, ובסעיף 3(ה) להנחיות ההצבה נקבע, כי כאשר ההוראה הניתנת בתמרור האחר הוא אסור, יש לציין בכיתוב למי/מתי הוא מותר, וכאשר פעולה מסוימת מותרת לכולם, יש לציין בכיתוב למי הוא אסור.    
מכאן, שהפרק בהנחיות לגבי תמרור 439 אינו נותן מענה ישיר לשאלה שבמחלוקת, שכן מההנחיות עולה כי ניתן להציב את התמרור בנפרד או בצמוד לתמרור אחר, כאשר הדבר תלוי נסיבות.
השופטת דחתה את טענת הנאשם, כי הייתה חובה להציב את תמרור 439 יחד עם תמרור 432, כפי שנעשה החל מיום 18.5.16. אכן, אין מחלוקת כי ביום 18.5.16 הוסף לתמרור 439 תמרור 432, הקובע איסור על חניה במקום. ואולם, כפי שהעידה מהנדסת התנועה בעייריה, הרי שמטרת הצבת תמרור 432 היתה שינוי הסדרי החניה במקום, שכן בעוד שבעבר הייתה החניה מותרת בין השעות 19:00 – 08:00, הרי שמאז הוספת תמרור 432 נאסרה החניה במקום בכל שעות היממה. 
בהעדר הנחיות ברורות לגבי המקרה נשוא תיק זה, קובעת השופטת, יש לנתחו בהתאם לעקרונות הכללים להצבת תמרורים שנקבעו באותן הנחיות, ולשכל הישר. 
בעקרונות הבסיסיים להצבת תמרורים נקבע, כי יש לשמור על מספר עקרונות ובהם הימנעות מכפילות, והימנעות מסתירות פנימיות או נושאים לא מכוסים. 
מכאן עולה המסקנה, כי יש להציב תמרור באופן שיעביר את המידע המגולם בתמרור - כאן את איסור החניה - בצורה טובה ונגישה לנהגים אליהם הוא מכוון. מקום שהתמרור שהוצב אינו ברור, וניתן לפרשנויות שונות, יש לאמץ את הפרשנות  שהיא לטובת הנאשם.  
במקרה זה הוצב תמרור 439 הקובע כי מותרת פריקה וטעינה בלבד בין השעות  08:00 עד 10:00. ניתן לפרש את האיסור הקבוע בתמרור בשני אופנים: האחד, כי בין השעות 08:00 עד 10:00 המקום מותר לפריקה וטעינה בלבד, אך אסור בחניה. בד בבד, ניתן לפרש את האיסור הקבוע בתמרור באופן שהמילה "בלבד" מתייחסת לפריקה וטעינה, כך שהאיסור הקבוע בתמרור הוא שפריקה וטעינה מותרות בין השעות 08:00 – 10:00 בלבד, אך המקום מותר לחניה משך כל שעות היממה. 
מקום בו תמרור שהוצב ניתן לפרשנויות שונות, וההוראה העולה ממנו אינה חד משמעית, או מותירה ספק בעניין האיסור עליו מורה התמרור, יש לאמץ את הפרשנות המקלה עם הנאשם והספק פועל לטובתו.   
על רק זה יש לקבל את האפשרות הפרשנית שהציג הנאשם, כי כאשר מוצב תמרור 439, המגביל פריקה וטעינה לשעות מסוימות של היום בלבד, ניתן להבין כי המקום מותר בחניה משך כל שעות היום, ותמרור 439 נועד להגביל את איסור הפריקה והטעינה לשעות מסוימות בלבד. 
 
לפיכך, הורתה השופטת על זיכוי הנאשם.


 
תמרור עצור חייב להיות מוצב בשכל ולפי ההנחיות
 
תיק עפ"ת 50253-04-17 בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים בפני כבוד השופט  יחיאל ליפשיץ.
 
פסק הדין ניתן ב-26 יוני 2017, ולפיו התקבל ערעור על הכרעת דין בבית משפט לתעבורה במסגרתה המערער הורשע בעבירה של אי ציות לתמרור "עצור". נקבע כי המערער הרים את הנטל להראות ש"התמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין".
 
בתאריך 24.10.15 בשעות הערב נהג המערער ברכבו בשדרות ההסתדרות 78 בחיפה ולא ציית לתמרור "עצור" (302) בכך שלא עצר את רכבו לפני קו עצירה, וזאת בניגוד לתקנה 22(א)ו 64 (ד) לתקנות התעבורה. 
המקום הינו כביש חיפה עכו; כיוון הנסיעה צפון; והאזור הרלוונטי הינו מול קניון "לב המפרץ". במקביל לכביש חיפה עכו נמצא כביש שירות ובו נסע המערער. מדובר בכביש שירות שבנקודות מסוימות – שאחת מהן הינה בסמוך לשלטי העצור שיתוארו להלן – רכבים יכולים לפנות אליו מהכביש הראשי (כביש חיפה עכו).
לפי הצילומים והראיות שהוצגו בפני בית המשפט, בצד שמאל של הדרך הוצבו שני תמרורים על גבי עמוד - הראשון תמרור "עצור" (302) ומתחתיו תמרור "איסור פניה שמאלה" (429). בסמוך ובניצב לשני התמרורים לעיל סומן קו עצירה על גבי הכביש  - הוא קו העצירה שצוין בכתב האישום שלפניו לא עצר המערער.
בצד ימין של הדרך – כ 6 מטרים לאחר העמוד בצד שמאל – על גבי עמוד חשמל הוצבו שני תמרורים נוספים, זהים לשני התמרורים הקודמים, קרי – תמרור "עצור" ותמרור "איסור פניה שמאלה".
אין חולק כי המערער לא עצר לפני קו העצירה ואף לא עצר בסמוך לתמרור ה"עצור" הימני.
 
התקנות שאותן על פי הנטען לא מילא המערער:
תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה שכותרתה "ציות לתמרורים": "עובר דרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור, אולם תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין".
תקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה שכותרתה "רכב המתקרב או נכנס לצומת או דרך": "נוהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה - לפני קו העצירה, וייתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר". 
 
טענות המערער:
עיקר טענות המערער כוונו כנגד אופן הצבת התמרורים. שניהם יחדיו וכל אחד לחוד.
ראשית, נטען כי הצבת שני תמרורי ה"עצור" הייתה בניגוד לכללי הצבת זוג תמרורים בשני צדי הדרך. בהקשר זה הפנה המערער לסעיף 10 (ב) ב"תקנות והנחיות להצבת תמרורים" הקובע כי: "כאשר מוצבים שני תמרורים זהים בשני צדי הכביש עליהם להיות מקבילים ביניהם. במקרים לחוצים ניתן לאפשר סטייה/הסטה ביניהם עד לכ-2.0 מ' לכל צד, הסטה גדולה יותר עלולה להתקבל ע"י הנהג כתמרורים בעלי מסרים נפרדים". נטען בהקשר זה, כי בזירת האירוע המרחק (בניצב) בין שני תמרורי ה"עצור" הינו כ 6 מטרים, פי 3 מהמותר, וזאת כפי שניתן לראות בבירור בתצלום כי התמרור ה"עצור" הימני הוצב כ 6 מטרים לאחר קו העצירה המסומן בסמוך ובניצב לתמרור ה"עצור" השמאלי.
שנית, נטען כי תמרור ה"עצור" השמאלי אינו רלוונטי לנהגים הנוסעים בכביש השירות ושאינם מתכוונים לפנות שמאלה אלא נוסעים ישר כפי שנהג המערער. עוד הפנה המערער לסיפא להגדרת תמרור 302 בלוח התמרורים ולפיה: "במקום שלפניו הוצג התמרור ולכל הנתיבים בכביש. הוצב התמרור בצד שמאל של הכביש כוחו יפה לגבי הפניה שמאלה ולגבי פניית פרסה לשמאל בלבד". משמע, נטען שתמרור זה כלל לא היה רלוונטי למערער שהמשיך בנסיעה ישר ולא פנה שמאלה. 
שלישית, נטען כי תמרור ה"עצור" הימני הוצב בניגוד לתקנה 64 (ד) לעיל. כאמור, התקנה קובעת כי "נוהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה - לפני קו העצירה, וייתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר". בהקשר זה נטען כי התמרור הימני הוצב אחרי הצומת (ולכל הפחות באמצע הצומת) וכ-6 מטרים לאחר קו העצירה. לכן, טען המערער שלא עבר על הוראת תקנה 64(א) לעיל. עוד נטען, שלא ניתן לפרש את ה"צומת" כקו המחבר בין שני תמרורי העצור (באלכסון לכיוון הנסיעה) משום שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם הגדרת המונח "צומת" בתקנות התעבורה ("צומת" – "השטח המתהווה על ידי פגישתם של שני כבישים או יותר והמוגבל על ידי קווי שפות הכבישים או אבני השפה של אותם כבישים או על ידי הארכתם המדומה"). עוד נטען בהקשר זה, כי עצירת הרכב לפני ה"צומת" המדומה לעיל עשויה ליצור מצב בו הרכב שעוצר יפריע לרכבים הנוסעים בכביש הראשי ומבקשים לפנות ימינה לכביש השירות. בנוסף, נטען כי האופן ומיקום תמרור ה"עצור" הימני יוצר מצג כאילו הוא מכוון בכלל לרכבים היוצאים מאזור החניה המצוי בסמוך לשורת החנויות והחניות ממזרח לכביש השירות.  
על בסיס האמור לעיל נטען כי השילוט במקום הרלוונטי היה בניגוד לדין ולכן אין משמעות למודעותו, אי מודעותו, או רשלנותו בנדון, שכן הוא מחויב להשתמע לתמרור שהוצג כדין. המערער הפנה לסיפא של תקנה 22 (א) הקובעת כי ". . תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין". 
 
פסק הדין, דברי השופט:
"לאחר שקילת טיעוני הצדדים, סבורני שיש לקבל את הערעור ולזכות את המערער. בחינת הנתונים שהובאו לעיל מעלה כי נפלו פגמים של ממש באופן בו הותקנו התמרורים, עד כי מודעותו של המערער בזמן אמת לעצם קיומו של השילוט (הבלתי תקין) אינה מעלה ואינה מורידה. 
"אכן, ס' 5 להנחיות (שכותרתו 'סטייה קלה') קובע 'סטייה קלה ממידותיו, צבעו, צורתו, אופן הצבתו או סימונו של תמרור, שאין בה כדי לשנות מתוכנו, לא תגרע מתוקפו', אך במקרה דנן אין מדובר ב'סטיה קלה' וסבורני כי המערער הרים את הנטל להראות ש'התמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין'. ולכן יש לו 'הגנה טובה'.
"נבחן אפוא את השילוט שהוצב בצומת:
"ככל שהדברים נוגעים לתמרור ה'עצור' שהוצב בצד שמאל על גבי העמוד – לנוכח הגדרת תמרור זה, המסקנה הינה שהוא לא היה רלוונטי למערער וזאת משום הוראת הסיפא להגדרה הקובעת כי: 'הוצב התמרור בצד שמאל של הכביש כוחו יפה לגבי הפניה שמאלה ולגבי פניית פרסה לשמאל בלבד'. יוזכר, כי המערער בענייננו המשיך בנסיעה ישר, לא פנה שמאלה ולא ביצע פניית פרסה. אכן, ניתן לתמוה כיצד עומד תמרור ה'עצור' (התקף כאמור לעיל רק לפניה שמאלה כאשר הוא מותקן בצד שמאל) עם  תמרור 'אין פניה שמאלה' שהותקן מתחתיו – ועל כך אענה שאכן תמרור ה'עצור' מיותר במקום בו הותקן ועשוי אף להטעות. די היה בתמרור 'אין פניה שמאלה' שאוסר על נהגים לפנות, במיקום הרלוונטי, לכביש הראשי. 
"יכולה להישאל השאלה האם המערער לא היה אמור להישמע להוראת קו העצירה שהוצב בצמוד ובניצב לתמרור ה'עצור' בצד שמאל של הכביש. גם בהקשר זה התשובה הינה שהמערער לא היה אמור לעצור בקו העצירה, שכן הגדרת קו העצירה (תמרור 810) הינה: 'קו לבן לרוחב הנתיב: מיקום עצירת הרכב או בעל החיים, לפני הקן ובסמוך לו, כאשר יש חובת עצירה'. מכיוון שתמרור ה'עצור' השמאלי, כאמור לעיל, לא קבע חובת עצירה לרכב המערער, יוצא שגם קו העצירה שבסמוך אליו לא קבע חובת עצירה משל עצמו. 
"ניתן היה לסיים את פסק הדין בנקודה זו, שכן על פי עובדות כתב האישום המערער הואשם בכך שלא עצר 'לפני קו (ה)עצירה'', והראינו כי המערער לא היה מחויב לעצור בקו העצירה. 
"מעבר לנדרש אתייחס לסוגיית חובתו של המערער לעצור בסמוך לתמרור ה'עצור' הימני – לא בלי לבטים, סבורני כי גם בהקשר זה לא הוכח, ברמה הנדרשת בפלילים, כי חלה חובה על המערער לעצור בסמוך לתמרור זה. כאמור, תקנה 64 (ד) קובעת כי 'נוהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור. . '. השאלה בהקשר זה הינה האם ניתן לראות בשטח שלפני שלט ה'עצור' הימני (שנמצא כ-6 מטרים אחרי קו העצירה והמקום שאותו הגדירה המאשימה עצמה כתחילת הצומת) כ'צומת'. מדובר בקו אלכסוני דמיוני המחבר את שני שלטי ה'עצור' והגם שיש היגיון מסוים בהגדרתו כ'צומת', סבורני כי לא יהיה זה נכון לקבוע זאת במסגרת זו – הן משום שסוגיה זו לא התבררה בבית המשפט לתעבורה, והן משום שלא מן הנמנע כי באותו קו אלכסוני חוצים רכבים המבקשים לפנות מהכביש הראשי לכביש השירות. לכן, לא ניתן לראות בהכרח את אותו קו אלכסוני כתחילת ה"צומת" וכקו עצירה. 
"לא נעלמה מעיני כי החלטתי בדבר זיכויו של המערער נותנת, על פני הדברים, 'פרס' לטענות שניתן אולי לכנותן כ'מתחכמות'. ואולם, לא כך הוא הדבר והמסקנה ממקרה דנן צריכה להיות צופת פני העתיד (הקרוב) בכך שהרשות תתקן את הטעון תיקון וזאת כפי שציין - ובצדק  - בית המשפט לתעבורה בגזר דינו. עולה, על פני הדברים, כי הרצון 'לחסוך' בעמוד הביא להתקנת תמרור ה'עצור' הימני על גבי עמוד החשמל וכך נגרמו ההוראות הסותרות ואי הבהירות שתוארו בהרחבה לעיל. 
 
סוף דבר, אני מורה על קבלת הערעור ועל זיכוי המערער. 
 


 
 
משקל חורג במשאית
 
תיק רע"פ 5608/17, בבית המשפט העליון, לפני כבוד השופט ג' קרא' בעניין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע בתיק עח 8476-07-17, שניתנה ביום 9.7.2017 על ידי כבוד השופט א' משניות.  ההחלטה ניתנה ב-17.7.12.
 
רקע והליכים קודמים
ביום 27.6.2017 ניתנה לנהג העובד בחברה לפינוי אשפה, הודעה על איסור שימוש ברכב לתקופה של 30 ימים, לאחר שנתפס כשהוא נוהג במשאית עם משקל חורג, שעלה ב-24% על המשקל המותר. בנוסף, קיבל הנהג הזמנה לדין וכתב אישום בגין עבירה על תקנה 85(א)(5)* לתקנות התעבורה. החברה והנהג הגישו לבית המשפט לתעבורה בקשה לביטול איסור השימוש ברכב. 
כאמור, בית משפט השלום לתעבורה דחה את הבקשה בקובעו כי סעיף 57א** לפקודת התעבורה אינו מחייב לזמן את בעל הרכב לפני השימוש בסמכות ודי במשלוח הודעה על איסור השימוש. בהעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, נבחנה טענת ההגנה של המבקשת כי עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את העבירה, הגנה הנתונה לבעל הרכב מכח סעיף 57ב(ב)(2)*** לפקודה, ונקבע כי אין די באמירה כללית של המבקשת לנהגיה, לרבות הנהג שנתפס כאן, לפיה אסור להעמיס ביתר על כלי הרכב שבבעלותה וכי היא זו שאחראית לפקח כי כלי הרכב שלה יעמדו בדרישות החוק. 
החברה הגישה ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי וטענה, בין היתר, כי מינתה קצין בטיחות על מנת למנוע מקרים מסוג זה ולכן עומדת לה ההגנה שבפקודת התעבורה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפלה טעות בקביעת בית המשפט לתעבורה כי המשיבה לא עשתה כל שניתן כדי למנוע את העבירה. בית המשפט דחה גם את טענתה לביטול איסור השימוש בשל הפרת חובת השימוע. נקבע, כי המחוקק בחר שלא להורות על קיום שימוע במקרים של איסור שימוש ברכב בגין משקל חורג, להבדיל מהחלטה על שלילת רשיון נהיגה מכח סעיף 47 לפקודה.
 
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו: 
הלכה היא כי רשות לערעור נוסף תינתן רק כאשר הבקשה מעלה שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות כללית וכן בהתקיים אי-צדק מהותי או חשש לעיוות דין. הבקשה אינה עומדת באמת מידה זו.
טענת המבקשת בדבר הפרת חובת השימוע נדונה ונדחתה לגופה. כפי שנפסק, המחוקק קבע הסדר ייחודי למקרים של משקל חורג ברכב, המסמיך שוטר – ולאו דווקא קצין משטרה – להורות על איסור מידי של השימוש ברכב תוך הטלת חובה למתן הודעה לבעל הרכב על איסור השימוש וקביעת מנגנון ביקורת המקנה לקצין משטרה או לביהמ"ש סמכות לבטל את האיסור בהתקיים תנאים מסוימים. עיון בהצעת החוק מלמד כי הצורך בהסדר ייחודי נבע מרצון להילחם בתופעה של ריבוי תאונות הדרכים בהן מעורבים כלי רכב מסחריים הנושאים מטען עודף, בשל הסכנה הרבה הגלומה בהן.
נדחתה לגופה טענת המבקשת להעדר יכולת של חברה במעמדה ליהנות מההגנה הקבועה בסעיף 57ב לפקודת התעבורה. כפי שנקבע, אין די במתן הנחייה כללית לנהגים העובדים בשירות החברה להימנע מהעמסת יתר או במינוי קצין בטיחות ויש צורך בפעולה ממשית שתביא למניעת מקרים שכאלו. לא בכדי נחקק כלל המטיל אחריות וחובה על בעל הרכב – בין שהוא אדם פרטי ובין שהוא חברה – למניעת שימוש שיש בו כדי לסכן אחרים בכלי רכב, אשר מעצם טיבו הינו מכשיר רב עוצמה ששימוש בלתי זהיר בו עלול להביא לפגיעה קשה בנהגים ובעוברי אורח. כבעלת הרכב החברה היא בעלת השליטה והיכולת לא רק להנחות את נהגיה אלא גם לוודא כי אלו אכן שועים להוראותיה ומקפידים לבצען. 
 
* תקנה85(א)(5)
לא יוביל אדם מטען ברכב או עליו ולא יניח לאחר להובילו כאמור, אלא אם מבנה הרכב על כל חלקיו ואבזריו מתאים להובלת המטען בבטיחות וכאשר המשקל הכולל של הרכב והמטען המובל בו לא יעלה על המשקל הכולל המותר ועל המטען המורשה לפי רשיון הרכב והעומס על הסרנים לא יעלה על העומס המירבי שנקבע לפי תקנות אלה או בידי יצרן הרכב, לפי הנמוך יותר.
 
** סעיף 57א לפקודת התעבורה: איסור מנהלי על שימוש ברכב (עיקריו)
(א)(1) מצא שוטר, לאחר שקילתו של רכב מסחרי, כי הוביל אדם מטען ברכב כאשר משקלו הכולל של הרכב והמטען המובל בו עולה על המשקל הכולל המותר לפי רשיון הרכב, רשאי הוא למסור לנהג הודעה האוסרת את השימוש ברכב  לתקופה של 30 ימים.וליטול את רשיון הרכב.
(2) היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בחלק א' לתוספת השביעית, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב...; היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים וליטול את רישיון הרכב;
(3) הוראות סעיף קטן זה לא יחולו לגבי עבירות קנס.
 

*** 57ב(ב)(2): פניה לבית המשפט

בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).



 
 
בוטלה אשמה בעבירת חניה כי התמרור הוצב באופן לקוי ומטעה
 
תיק ח"נ 9297-09-16 בבית משפט לעניינים מקומיים בראשון לציון, בפני כב' השופט שמעון שטיין. החלטת בית המשפט ניתנה ב-26.6.17.
 
רקע :
ביום 24/2/16 ניתן לנאשם דו"ח בגין חניה על מדרכה סמוכה למכללה למינהל. נכון למועד המתואר בכתב האישום, אורכה של המדרכה האמורה היה כ- 17 מטרים. מספר חודשים קודם למועד המתואר בכתב האישום נערך שיפוץ בחניית המכללה. העובדה שהנאשם החנה את רכבו במקום המהווה מדרכה לפי כל דבר ועניין, אינה שנויה במחלוקת. 
הנאשם טוען כי יש להורות על ביטול כתב האישום בטענה של הגנה מן הצדק מאחר ועל המדרכה קיים סימון תמרור 820, (מעטפה), ומנגד אבני השפה של אותה המדרכה צבועות באדום לבן (תמרור 818). כאשר לטענתו, הסימון במקום סותר, לפיכך, טעה לחשוב כי ניתן להחנות על המדרכה, בסמוך לסימון המעטפה. 
 
עיריית ראשון לציון טוענת כי יש לדחות את הבקשה. 
 
טענות הנאשם:
במועד הרלוונטי, המדרכה שאורכה כ-17 מטרים חולקה לשניים: חלק שמאלי שארכו כ- 7 מטרים ועליו סימון בתמרור 820 (להלן: "האיקס הלבן") כששפת המדרכה מסומנת בתמרור 818 (להלן: "אדום לבן"). חלק ימני שאורכו כ- 10 מטרים כאשר אין עליו כל סימון ושפת המדרכה בו צבועה באפור, ועליו הועמד הרכב. 
לטענת הנאשם, על הכביש, בצמוד לשפת המדרכה, לכל אורכה, מסומן איקס לבן (להלן: "האיקס הגדול" או "האיקס על הכביש") שגם הוא הוצב בניגוד להנחיות, וזאת בנוסף לאיקס הלבן המסומן על המדרכה. 
הנאשם המבקש הפנה להנחיות המפקח הארצי על התחבורה וטען כי יש ללמוד כי הסימון אותו ביצעה המשיבה הינו בניגוד להנחיות והשילוט במקום מוצב באופן לקוי ומטעה. לטענתו, החלק השמאלי של המדרכה סומן באיקס, בניגוד לאמור בסעיף ד' להנחיות הקובע איסור מפורש על סימון איקס במקום שהחניה בו אסורה ממילא מכוח תקנה 72(א) האוסרת בין היתר על חניה על מדרכה. 
זאת ועוד, הרי שהדברים מקבלים משנה תוקף שעה שסעיף א' קובע שמטרת הסימון באיקס לבן היא סימון מקום אסור לחניה בת קטע ארוך יותר בו החניה מותרת. ובעניינו טוען המבקש, כי מקום אסור לחניה (החלק השמאלי) בתוך קטע ארוך יותר בו החניה מותרת (קרי בחלק הימני). דהיינו מכלל "הלאו" בחלק המסומן, אתה למד על "ההן" בחלק שלא סומן.
עוד מוסיף הנאשם וטוען כי בסמוך למרכזו של איקס הקטן המסומן על החלק השמאלי מוצב השלט הבא: "אין חניה פרט לרכב כיבוי והצלה". מכך ניתן להסיק שהאיסור להחנות על המדרכה חל אך ורק על 7 המטרים המסומנים באיקס האדום (בדומה לארכה של משאית כיבוי אש), בעוד שלגבי יתרת המדרכה, החניה מותרת. 
לטענת הנאשם, יש להתייחס לכך שגם האיקס הגדול המסומן על הכביש מוצב בניגוד מוחלט להנחיות. סעיף ד' להנחיות אוסר במפורש הצבת איקס לבן במקום שבו חניה או עצירה אסורים ממילא, וכך יוצא כי האיקס הגדול המצוי בחלקו על שפת מדרכה הצבועה באדום לבן מוצב גם הוא בניגוד להנחיות ותורם את חלקו לאי הבהירות, הבלבול ואף להטעיית האזרחים במקום. 
מכל האמור לעיל, טוען הנאשם, עולה באופן ברור שאינו משתמע לשני פנים כי השילוט במקום מוצב בצורה מטעה המנוגדת לחלוטין להנחיות. 
לטענת הנאשם, בשל העובדה כי הרכב החנה במקום אך ורק כתוצאה מן ההטעיה הנובעת מן השילוט הלקוי, הלא הוא מעשי ידיה של העירייה, מוצדק יהיה לבטל את כתב האישום. 
 
טענות העירייה:
דין טענות הנאשם להידחות. באשר לטענה בדבר הסימון המטעה, טוענת העירייה כי המבקש החנה את רכבו בחניון המכללה למנהל בראשון לציון, מדובר בחניון גדול עם מאות מקומות חנייה המסומנים בתמרור 819 סימון תא חנייה, לאורך תאי החנייה קיימת מדרכה ברורה, הנמצאת במפלס גבוה מהכביש, אבני השפה צבועות באדום לבן. 
במקום המדויק בו החנה המבקש קיים שער כניסה, כאשר האפשרות להיכנס לשער היא דרך המדרכה בלבד, לפיכך אבני השפה של המדרכה מונמכות מעט, המעטפה המסומנת במקום, מטרתה למנוע מנהגים לחשוב שמותר להחנות על המדרכה מאחר ואבני השפה מונמכות. 
העירייה מדגישה כי המבקש החנה את רכבו בצמוד לאותה המעטפה כאשר אבני השפה של המדרכה באותו המקום במפלס הגבוה מהכביש. 
עוד מוסיפה העירייה וטוענת כי נהג סביר שמגיע לחניון, בהכרח יבין כי המקום הנ"ל אסור בחניה, בייחוד ממקום בו במקום מוצבות מאות חניות מסומנות. לא זו אף זו, במקום לא מוצב תמרור המתיר חנייה על המדרכה, אלא מסומן תמרור 819 הקובע כי חנייה מותרת אך ורק בתוך תא החנייה ואף מצוין על גבי המסלול מפורשות: "... החניה במקום תהיה רק בתחומי השטח המסומן על פני הדרך". 
העירייה מוסיפה וטוענת כי במקרה שמדובר במדרכה החנייה תהיה מותרת רק אם יש בנוסף במקום תמרור המתיר חנייה על המדרכה. 
לטענת העירייה, העובדה כי מסומנת מעטפה על המדרכה אין בה בכדי להצדיק חנייה מחוץ למעטפה על המדרכה וכל נהג סביר יכול היה להבין זאת ללא ספק. 
 
דיון והכרעה, דברי השופט:
"לאחר עיון בבקשה ובתגובה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, מצאתי ליתן אמון מלא בדברי הנאשם לפיהם בעת שהחנה את רכבו במקום, סבר בתום לב כי מדובר במקום חניה מותר. עיקר טענות הנאשם עניינן כי יש מקום להורות על ביטול כתב האישום מקום בו הוראות התמרורים במקום הינן סותרות. 
עוד טוען הנאשם, כי הצבת התמרורים וסימונם על הכביש הינן בניגוד להנחיות. 
הנאשם, כאמור, הפנה את בית המשפט לתקנות המפקח הארצי על התחבורה, משנת 2014, שעניינן: "תקנות והנחיות להצבת תמרורים". עיון בקובץ ההנחיות מלמד כי בתת הפרק שעניינו "הצדקים לסימון" קיימים שני סעיפים שרלוונטיים לענייננו: 
סעיף א' – "סימון מקום אסור לחניה –בתוך קטע ארוך יותר אשר החניה בו מותרת..".
סעיף ד' – "ככלל, אין לסמן סימון זה במקומות שבהם החניה ו/או העצירה האסורים ממילא, באמצעות תמרורים 432, 433 או 818 או במקומות שפורטו בתקנה 72(א)".
לפיכך יש ממש בטענת הנאשם כי השילוט במקום מוצב באופן לקוי ומטעה, הנוגד את ההנחיות. עוד אני מקבל את טענת המבקש שלפיה, כעולה מסעיף א' מטרת הסימון באיקס לבן היא סימון מקום אסור לחניה בת קטע ארוך יותר בו החניה מותרת.
עיון בתמונות אותן הציגה העירייה לבית המשפט מגביר את אי הבהירות ומאפשר לבית המשפט להבין מדוע טעה המבקש לחשוב כי ניתן להחנות על המדרכה. 
על העירייה לפעול על פי ההנחיות, הגם שרשות מנהלית אינה מחויבת להנחיות, עליה להראות טעם משכנע לסטייה מההנחיות. 
אשר על כן, מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולפיכך אני מורה על ביטול כתב האישום בעניינו של המבקש."


 

מונית המסיעה נכה אינה רכב נכה
ערעור  עפ"א 18296-03-17 בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים, לפני כבוד השופטת מרים סוקולוב. פסק הדין ניתן ב-15 מאי 2017.
 
נהג מונית החנה את רכבו בסמוך לאבן שפה המסומנת אדום לבן. בעקבות כך נרשמה לחובתו הודעת תשלום קנס על סך 250 ש"ח. הנהג ביקש להישפט ובמועד הדיון טען כי רכבו משמש להסעת נכים וכי במועד נשוא דו"ח החניה, הגיע למקום על מנת לאסוף נכה בכסא גלגלים. לדבריו, הוא עזב את רכבו למשך דקות מספר על מנת לסייע לנוסעת הנכה להגיע לרכב. 
 
בית משפט לתעבורה, שעל פסק דינו ערערה המדינה, קבע כדלקמן: 
מאחר שמדובר ברכב הסעה בשכר לנכים, אין מקום להחמיר עם נהג רכב הסעה לנכים יותר מאשר עם נהג מונית רגילה, אשר נהגה היה רשאי לעצור במקום לצורך איסוף נוסע או הורדתו.
יוער כי חוק חנייה לנכים מתייחס לאדם עם מוגבלות שיש ברשותו רכב משלו, ואיננו מתייחס לאנשים עם מוגבלות אשר נזקקים לשירותי הסעה בשכר. 
מסקנתו של בית משפט לתעבורה הייתה כי מעשהו של המשיב "מהווה סטייה קלה בבחינת זוטי דברים", וקבע כי למרות שלשון סעיף 76(ב) לתקנות התעבורה מתייחס למונית ולא לרכב הסעה לאנשים עם מוגבלות, יש להחילו גם על רכב הסעה בשכר המיועד לאנשים עם מוגבלות בנסיבות דומות.
לדברי שופט התעבורה, במקרה דנן, אין לומר כי עצירה למשך 2, 3 דקות, לצורך סיוע לנכה בהגעה לרכב, מהווה סטייה ניכרת מהדרוש לשם מילוי ייעודו של רכב הסעות לנכים. 
עוד קבע בית המשפט לתעבורה כי חיוב בדין של המסיע בשכר אדם עם מוגבלות, עלול ליצור הפלייה בין אנשים עם מוגבלויות שהם בעלי כלי רכב פרטיים ויש להם תגי חניה לנכים, לבין אותם נכים המסתייעים ברכבי הסעה מיוחדים. 
 
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה ופסק:
1. טעה בית המשפט לתעבורה בהרחיבו את הוראות תקנה 76(ב) לתקנות התעבורה, שמתייחס רק למוניות והחילם גם על רכבי הסעה בשכר לנכים. כל עוד לא נעשה שינוי חקיקתי, יש לפעול בהתאם לחוק ואין זה תפקידו של בית משפט לסטות מהאיזונים שנקבעו על ידי המחוקק. 
 
2. ההיתר הקבוע בתקנה 76(ב) אינו כולל המתנה לנוסע, ובוודאי שאינו כולל הובלת הנכה ליעדו. התקנה דנן, מתירה לנהג מונית לעצור בתחום "אין עצירה", לצורך הורדה או איסוף נוסע ותו לא.
 
3. אכיפת החוק ככתבו וכלשונו, חשובה לצורך שמירה על הסדר הציבורי. קביעת בית משפט לתעבורה בנוגע לפרשנות המרחיבה של תקנה 76(ב) לתקנות התעבורה, תגרום לכך שכלי רכב ללא תו נכה, לרבות רכבים פרטיים, יחנו במקומות אסורים בכל רחבי העיר ויוכלו לטעון כי המתינו או הובילו נוסע בעל מוגבלות וכך תגרם אנדרלמוסיה והפרעה משמעותית בתנועה.
 
לאור כל האמור לעיל, נתקבל הערעור, ובוטל את פסק דינו של בית משפט לתעבורה ונהג המונית הורשע. 
בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה, כפי שפורטו לעיל בהרחבה, הופחת במידה ניכרת הקנס המקורי שהוא  250 ₪ לקנס בסך 75 ₪.


 
 
חובת הנוסע בתאונה
 
ת"פ 26121-05-16 בית משפט השלום לתעברה בתל אביב – יפו בפני כב' השופט עידו דרויאן. הכרעת הדין ניתנה ב-8.3.17.
 
רקע ועובדות שאינן במחלוקת:
ביום 2.3.15 נטל הקטין ל.א. את רכבו של אחיו, ללא רשות ומבלי שהיה מורשה לנהוג, ובשעות הערב או הלילה הצטרפו אליו מכרים – הנאשם ושני קטינים נוספים – לנסיעה מעיר מגוריהם טבריה לעיר בני-ברק.
בתאריך 4.3.15, בשעה 04:20 לערך, נהג ל.א. ברכב בדרום תל-אביב, כשהנאשם יושב במושב האחורי, מאחורי מושב הנוסע. הרכב עמד ברמזור אדום, ושוטרים שהיו בניידת סמוכה הורו לל.א. לעצור לבדיקה.
ל.א. התעלם מהוראת השוטרים והחל לנסוע בניגוד לכיוון התנועה, באופן פרוע ומסוכן, כשהניידת דולקת בעקבות הרכב. בצומת הרחובות בגין והגדוד העברי איבד ל.א. שליטה על הרכב, עלה על אי-תנועה ופגע בתמרור. ל.א. המשיך בנסיעתו הפרועה בניגוד לכיוון התנועה, וכך עד צומת הרחובות הר-ציון ולוינסקי (מרחק הנסיעה מתחילת המרדף ועד לתאונה הוא 1.1 קילומטר).
כשהגיע הרכב לצומת הנ"ל, פגע חזיתית ובעוצמה באדם שהיה רכוב על אופניו והמתין בצומת לאור ירוק. הנפגע הוטח על השמשה הקדמית של הרכב שהתנפצה, ועוד נותר מוטל על מכסה המנוע, כשל.א. ממשיך בנסיעתו מספר מטרים, עד שסטה לפתע שמאלה, הנפגע הושלך לכביש, והרכב התנגש בעץ.
משעצר כך הרכב, יצאו הנוסעים ממנו ונמלטו בריצה, בעוד הנפגע מוטל על הכביש. לאחר מרדפים רגליים, נעצרו הנוסעים על-ידי שוטרים.
לנפגע נגרמו חבלות ופציעות רבות, שעיקרן שבר מורכב ברגלו, שהצריך אשפוז וניתוח.
ל.א. עומד לדין בנפרד בגין עבירות של הפקרה לאחר פגיעה.
 
כתב האישום 
הואשם הנאשם בעבירות הבאות, בגין אירוע מיום 4.5.16:
א. הפרת חובת נוסע להתקשר לגופי הצלה, לפי סעיף 64א1 לפקודת התעבורה;
ב. הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977;
 
המיוחס לנאשם בכתב האישום:
1. הנאשם נמלט מהמקום בריצה, אף שהיה מודע לפגיעה הקשה בנפגע, וכך הפר את חובתו להתקשר לגופי ההצלה הנחוצים ולהזעיקם למקום התאונה.
2.

חדשות

  • 7 מכוני רישוי חדשים ברחבי הארץ

    משרד התחבורה מפרסם מכרזים להקמת שבעה מכוני רישוי חדשים לרכב, הכוללים מסלולים נפרדים לרכב פרטי, רכב משא ורכב דו גלגלי. במטרה לשפר את השירות לציבור הנהגים.

    קראו עוד...

    רכב שב"ס = רכב בטחון

    תיקונים אחדים בתקנות התעבורה שפורסמו ב-13.3.18 מקנים לרכב שב"ס (שירות בתי הסוהר) זכויות בדרך של רכב בטחון.

    קראו עוד...

    תיקונים בתקנות. פורסמו ב-20.2.18

    בין התיקונים הקלות לרכב אספנות והבהרה חד-משמעית לגבי מושב מדריך באוטובוס.

    קראו עוד...

    משרד התחבורה מרחיב את מערך ניידות השירות

    לאור הצלחת מערך ניידות השירות שיזם משרד התחבורה, מרחיב המשרד את מערך ניידות השירות של חברת נתיבי ישראל בכל הארץ. הניידות מספקות מענה ראשוני ומיידי לכלי רכב הנמצאים במצוקה וזקוקים לעזרה דחופה ומפחיתות את ההפרעות לתנועה ואת הסיכון לנהגים כתוצאה מעצירה של כלי רכב בצד הדרך או בשולי הכביש.

    קראו עוד...

    יש חדשות

    עם תחילתה של שנת 2018 פורסמו כמה חדשות בדיני התעבורה ובתמרורים.

    קראו עוד...

    הסעות שיתופיות

    החל מ-10 בינואר 18 יורשו נהגי רכב פרטי להסיע נוסעים "בשכר" תמורת השתתפות הנוסעים בעלויות הנסיעה.

    קראו עוד...

    שינויים והוספות לתקנות

    ב-28.11.17 פורסמו שינויים והוספות לתקנות, בהם מחיקה סופית של הרכב הפרטי הדו שימושי, תיקון הטעות לגבי הסעת 19 נוסעים באוטובוס זעיר בידי בעל רישיון נהיגה למונית וקיצור תוקף רישיון הרכב למשאית 19 טון ומעלה.

    קראו עוד...

    מערכות בטיחות גם ברכב קל

    ב-9.11.17, פורסמה תקנת תעבורה חדשה, 364(ח) לפיה החל מ-1 בינואר 2018, לא יירשמו בישראל כלי רכב מסוג M1 ו-N1 (פרטי ומסחרי בעלי משקל כולל מותר עד 3,500 ק"ג) אלא אם תותקן בהם מערכת בטיחות ("מובילאיי", "איווקס", "מובון"):

    קראו עוד...

    אורות גם ביום, תזכורת חורף:

    החל מיום רביעי הקרוב, 1 בנובמבר 2017, תחול החובה להדליק אורות גם ביום: את פנסי החזית ואו פנס תאורת יום* והפנסים האחוריים, עד 31 במרץ 2018, לפי הפירוט...

    קראו עוד...

    הנחה של 1,500 שקלים באגרת הרישוי לרכב עם מערכת בטיחות

    החל מ-25.9.17 ניתן לקבל הנחה בגובה של 1,500 שקלים באגרת הרישוי השנתית, לכלי רכב שיותקנו בו מערכות בטיחות מצילות חיים.

    קראו עוד...

    המרה קלה של רישיון הנהיגה

    עולים חדשים, תושבים חוזרים ושוהים חוקיים אחרים המחזיקים ברישיון נהיגה תקף במדינת המוצא שלהם עם וותק של חמש שנים לפחות, רשאים מעתה לקבל רישיון נהיגה ישראלי...

    קראו עוד...

    חובת המוסך להשתמש בחלפים שמספק לו הלקוח

    תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (סירוב לתת שירות), פורסמו ב-27.8.17 ותחילתן ב-27.9.17, קובעות כי על מוסך לבצע פעולות ברכב תוך שימוש במוצר תעבורה (חלפים) שסיפק הלקוח.

    קראו עוד...

    הנפקת רישיונות רכב בסניפי הדואר

    החל מיום ראשון הקרוב, 20 באוגוסט 2017 ניתן יהיה להנפיק רישיונות רכב גם בסניפי דואר ישראל ברחבי הארץ. זאת, במסגרת הרחבת שיתוף הפעולה בין משרד התחבורה לדואר ישראל.

    קראו עוד...

    חדשות בעניין רישיונות נהיגה

    תיקונים אחדים הנוגעים לתוקפם של רישיונות נהיגה לזרים, המרת רישיונות נהיגה ובדיקות ראיה לבני 40 פורסמו ב-9.8.17

    קראו עוד...

    מחיר מרבי למערכת בטיחות 2,100 ש"ח

    משרד התחבורה קבע סכום מירבי של 2,100 שקלים, שיבואני המערכות יוכלו לגבות עבור התקנתן בכלי הרכב. יחד עם ההנחות שמעניקות חלק מחברות הביטוח, יזכה בעל הרכב להחזר מלא עבור התקנת המערכות.

    קראו עוד...

    רישיון נהיגה ללא חידוש עד סף זקנה

    בתכנית משרד התחבורה להעניק רישיון נהיגה לרכב פרטי ואופנוע עד גיל 70 ללא חידוש. מגיל 70 יידרשו בדיקות תקופתיות כנהוג היום.

    קראו עוד...

    לוחיות רישוי בנות 8 ספרות

    החל ב-9.7.17 ישראל עוברת ללוחית רישוי בת 8 ספרות. כל רכב חדש שיעלה על הכביש יקבל לוחית רישוי בת 8 ספרות, במקום 7 ספרות כיום.

    קראו עוד...

    שינויים והוספות לנקודות בעבירות תעבורה

    השינויים פורסמו ב-5 ביוני 2017, וייכנסו לתוקף ב-5 בינואר 2018. היכנסו לרשימה המעודכנת:

    קראו עוד...

    גושפנקא לשימושים בשול הדרך

    תקנה 33(ג) מתירה למי שלומד נהיגה או משתלם בנהיגה, כשהוא מלווה במורה נהיגה, לסטות לשול הדרך ולחזור לכביש על פי הוראת מורה הנהיגה. עתה נוספו עוד שתי הרשאות לנהיגה (או מעבר) בשול הדרך.

    קראו עוד...

    חדשות בתקנות:

    ב-28.2.17 פורסמו תקנות חדשות: 1. הגדרת יחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים; 2. רכב זעיר; 3. חובת מערכת התרעה על השארת ילדים ברכב להסעת תלמידים.

    קראו עוד...

    החלפת לוחית זיהוי ללא תשלום

    עקב סערה זוטא שהתעוררה ברשתות החברתיות, אנו מבקשים להזכיר ולהדגיש: הוראת נוהל מס' 31 של אגף הרכב ושרותי תחזוקה מורה למכוני הרישוי להחליף לוחית זיהוי שאינה תקינה בחדשה ללא תשלום.

    קראו עוד...