איסור מינהלי על שימוש ברכב

 

תיק  בא"ש 2584-10-20 בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים בפני כבוד השופט, סגן הנשיא נאיל מהנא.

 

דיון בבקשה לביטול הודעת איסור שימוש שהוטלה על רכב הרשום על שמה של המבקשת, ואשר לטענתה נלקח על ידי בנה שנהג ברכב ללא קיום חובת הליווי.

 

השתלשלות העניינים

על פי חומר החקירה עולה כי ביום 09.10.20 בשעה 17:44, נעצר הרכב שבבעלות המבקשת כשהוא נהוג על ידי בנה ליד מחסום קורונה. בבדיקה נמצא כי הוא מסיע 3 נוסעים, כאשר אביו יושב במושב שלצדו והוא פסול לנהיגה. בנוסף התברר כי הנהג הוציא רישיון נהיגה לפני חודשיים והוא חייב מלווה על פי הגדרתו בפקודת התעבורה.

לאחר שימוע שנערך לנהג במקום בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, הורה קצין המשטרה על איסור מנהלי על שימוש ברכב למשך 30 ימים.

 

העתירה תגובת המשיבה

עתה עותרת המבקשת, שהינה בעלת הרכב, לביטול החלטת הקצין לאסור את השימוש ברכב. לטענתה, הרכב משמש אותה לצורכי המשפחה שכן היא הנהגת היחידה בבית שדואגת לענייני המשפחה במיוחד בתקופה זו של הקורונה.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, לא נפל פגם בהחלטת הקצין וכי מדובר בסנקציה שמוטלת בעבירה זו אשר מצדיקה את התכלית החקיקתית הנוגעת לאיסור השימוש ברכב.

 

בית המשפט פסק כלהלן:

סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה מסמיך את בית המשפט להורות על ביטול איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה: הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; או מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

בענייננו, בית המשפט לא השתכנע כי הרכב נלקח מהמבקשת ללא ידיעתה וללא הסכמתה ויש להניח כי המבקשת מסרה את הרכב לבנה בהסכמתה המלאה שכן מי שנמצא עימו ברכב היה בעלה ושני קטינים קרובי משפחה. בנוסף, המבקשת לא עשתה כל שביכולתה כבעלת הרכב כדי למנוע את העבירה.

יתרה מזאת, לא נמצאו נסיבות אחרות המצדיקות ביטול איסור השימוש ברכב. העובדה שמדובר ברכב המשמש את המשפחה וכי היא בעצמה הנהגת היחידה בבית אינה מצדיקה ביטול איסור השימוש. מדובר בעבירה חמורה של נהיגה ללא מלווה על שני גווניה, אשר מסכנת את הנהג ואת יתר משתמשי הדרך במיוחד בתקופה של נהיגה בשלושת החודשים הראשוניים אשר מחייבת ליווי צמוד לנהג חדש צעיר.

 

החלטה (קיצור דברי השופט)

לא השתכנעתי כי הרכב נלקח מהמבקשת ללא ידיעתה וללא הסכמתה ויש להניח כי המבקשת מסרה את הרכב לבנה בהסכמתה המלאה שכן מי שנמצא עימו ברכב היה בעלה ושני קטינים קרובי משפחה. בנוסף, לא השתכנעתי כי המבקשת עשתה כל שביכולתה כבעלת הרכב כדי למנוע את העבירה.

בענייננו, טענת המבקשת כי היא ביקשה מהבן לנהוג ברכב עם מלווה כחוק היתה טענה בעלמא שכן לא צויין מיהו המלווה וממילא אביו ישב ברכב לצדו כאשר הוא פסול למשך 15 שנים ושני בני משפחה נוספים ישבו במושב האחורי. כלומר מלבד חובת הליווי הצמוד בשלושת החודשים הראשונים, הרי הנהג הסיע ברכב שלושה נוסעים נוספים בהיותו נהג חדש צעיר.

בנסיבות אלה, אני סבור כי המבקשת לא עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את העבירה ואין דיי בטענה כי הרכב משמש אותה לצורכי המשפחה.

 יתרה מזאת, לא מצאתי קיומן של נסיבות אחרות המצדיקות ביטול איסור השימוש. העובדה שמדובר ברכב המשמש את המשפחה וכי היא בעצמה הנהגת היחידה בבית אינה מצדיקה ביטול איסור השימוש.

מדובר בעבירה חמורה של נהיגה ללא מלווה על שני גווניה, אשר מסכנת את הנהג ואת יתר משתמשי הדרך במיוחד בתקופה זו של נהיגה בשלושת החודשים הראשוניים אשר מחייבת ליווי צמוד לנהג חדש צעיר.

בנסיבות אלה ולאור הנימוקים שמניתי לעיל לא מצאתי נסיבות המצדיקות ביטול איסור השימוש.

 

סיכום

לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין לאסור את השימוש ברכב לתקופה של 30 ימים ומשלא מצאתי כי קיימות נסיבות המצדיקות ביטול הודעת איסור השימוש או קיצור התקופה,  אני מורה על דחיית הבקשה.

 

---

---

 

אחריות "בעל" הרכב

תיק רע"פ  6529/20 בבית המשפט העליון, לפני כבוד השופט י' אלרון

ההחלטה ניתנה ב-15.10.20.

 

המבקשת לערער בפני בית המשפט העליון - חברה להשכרת רכב - הורשעה בהיעדרה בארבעה כתבי אישום שונים המייחסים לה נהיגה במהירות מופרזת, עצירת רכב באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה והעמדת רכב על מדרכה במקום שלא הוסדר להעמדת רכב והחנייתו. 

בגין עבירות אלו גזר בימ"ש השלום לתעבורה על המבקשת קנסות מוגדלים במסגרת ארבעה פסקי דין שונים.

המבקשת הגישה בקשות לביטול ארבעת פסקי הדין, בטענה כי לא נמסרו לה זימונים לדיונים, אחרת הייתה מתייצבת לדיון. בימ"ש השלום דחה את כל הבקשות.

בקשות לעיון חוזר בהחלטות אלו נדחו אף הן. ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעורי המבקשת על החלטות אלו. מכאן בקשת הערעור בפני בית המשפט העליון. 

 

ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו כי המבקשת, חברת השכרת רכבים, הורשעה בהיעדרה בארבעה כתבי אישום שונים.

בגין עבירות אלו, גזר בית משפט השלום על המבקשת קנסות מוגדלים בסכום כולל של 7,000 ש"ח במסגרת ארבעה פסקי דין שונים. 

 

ביום 29.3.2020, הגישה המבקשת בקשות לביטול ארבעת פסקי הדין שניתנו בעניינה על ידי בית משפט השלום, בטענה כי לא נמסרו לה זימונים לדיונים, ואילולא כן הייתה מתייצבת לדיון.  

בית משפט השלום דחה את כל ארבע הבקשות בקובעו, ביחס לכל אחד מהתיקים, כי קיימים בהם אישורים לכך שזימונים לדיונים שהתקיימו נמסרו כדין, וכי לא נגרם למבקשת עיוות דין המצדיק את ביטול פסקי הדין. בקשות לעיון חוזר בהחלטות אלו, אליהן המבקשת צירפה את פרטי הנהגים שביצעו את העבירות, נדחו אף הן – כולן ביום 30.3.2020.

 

ערעור בפני בית המשפט המחוזי

בפסק דינו מיום 21.7.2020, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורי המבקשת על החלטות אלו, בתום דיון שבמסגרתו דן בארבעת הערעורים יחד. 

במסגרת זאת, נקבע בין היתר כי קיימים בתיק אישורי מסירה מהם עולה כי הזימונים לדיונים בעניינה של המבקשת נמסרו כדין לנציגיה, וכי טענות המבקשת אינן נסמכות על כל ראייה שהיא. מנגד, המבקשת לא הציגה נימוק של ממש לכך שלא התייצבה לדיון – ועל כן דחה בית משפט השלום את בקשותיה לביטול פסקי הדין שניתנו בהעדרה. 

טענת המבקשת אשר לפיה נגרם לה עיוות דין מאחר שהעבירות לא בוצעו על ידי גורם מטעמה, אלא על ידי לקוחותיה אשר שכרו את רכביה – נדחתה אף היא. נקבע כי סעיף 229(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר מצב עניינים זה ומאפשר להמיר את הקנס על שם מי שנהג ברכב בתוך סד זמנים מוגדר – אולם המבקשת לא עשתה כן. 

 

בקשת רשות ערעור בפני בית המשפט העליון

החלטה:

בבקשתה, טוענת המבקשת כי הזימונים לדיונים שהתקיימו בעניינה בבית משפט השלום לא נמסרו למען הנכון, ועל כן חזקת המסירה הקבועה בחוק, אינה חלה במקרה דנן. לשיטתה, טענה זו מעוררת סוגיה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור. 

לצד זאת, טוענת המבקשת כי נגרם לה עיוות דין המצדיק גם הוא מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", שעה שהורשעה בגין עבירות שבוצעו על ידי אחר, ואף הוטל עליה קנס מוגדל. 

שופט בית המשפט העליון, לאחר שעיין בבקשה הגעת לכלל מסקנה כי דינה להידחות. 

טענות המבקשת בנוגע לפרשנותה של חזקת המסירה אינן מעוררות כל סוגיה עקרונית, אלא מתייחסות לשאלות שבעובדה באשר לאופן מסירת הזימונים לדיונים – אשר הוכרעו זה מכבר בהחלטות הערכאות הקודמות. 

כמו כן אין בית המשפט סבור כי קיים חשש לעיוות דין בעניינה של המבקשת. 

סעיף 27ב לפקודת התעבורה, מורה כי רואים את בעל הרכב כמי שביצע את עבירת התעבורה שנעברה ברכב, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב. 

 

כפי שהדגיש בזמנו השופט א' ברק בעניין ע"פ 3027/90:

"כאשר לבעל הרכב מספר ניכר של כלי-רכב, יש הנחה, כי בעל הרכב יודע מיהו הנוהג וצריך לדעת לזהותו: עליו לשמור על זהות הנוהג, ואם הוא נמנע מכך, רואים אותו עצמו כאילו נהג ברכב. אחריות זו היא אחריות פלילית-אישית מוחלטת. היא אישית, שכן הבעלים נמצא אחראי בגין מחדליו באי-ידיעה על דבר זהותו של הנוהג ובאי-שמירת רישומים בעניין זה. אין זו אחריות פלילית שילוחית, שכן הבעלים אחראי גם אם אין לו כל קשר עם הנוהג. אכן, הבעלים משתחרר מאחריותו דווקא כאשר בידו לזהות את הנוהג בפועל, גם אם נוהג זה הוא עובד או שלוח. האחריות אינה מבוססת - כפי שהאחריות השילוחית מבוססת - על יחס משפטי, הנראה למשפט כרלוואנטי, בין הבעלים לבין מי שנוהג בפועל. 

רציונל זה מתחזק ביתר שאת מקום שמדובר בחברה שכל עיסוקה הוא השכרת רכבים וניתן לצפות כי בידיה מערך מתאים לניטור קנסות המוטלות על שוכרי הרכב והמרתם על כתפי הלקוחות." 

 

משנמנעה המבקשת לערער מלהצביע על זהות הנוהגים ברכביה בפרק הזמן הקבוע בפקודת התעבורה, ולא התייצבה לדיון בעניינה בפני בית המשפט לתעבורה ללא טעם של ממש – השופט אינו סבור כי נגרם לה עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי".

 

כאמור: בקשה הערעור נדחתה. 

---

---

נהיגת רכב תפעולי מחייב רישיון נהיגה או היתר

תיק תע"א 906-09-16 בבית משפט השלום לתעבורה בעכו, בפני השופטת אסתר טפטה–גרדי. הכרעת הדין ניתנה ב-20 יולי 2020.

האישום

 נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה , נהיגה ללא רישיון נהיגה, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודה, ונהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה, בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

על פי התמצית העובדתית, ביום 29.8.16, סמוך לשעה 11:45, נהג הנאשם ברכב חשמלי. אותה עת נהג כשהוא פסול מנהיגה מיום 3.1.16, למשך 20 חודשים.

גדר המחלוקת

התביעה גורסת שהנאשם נהג ברכב תפעולי, מסוג "מרשל", העונה על הגדרת "רכב מנועי" בפקודת התעבורה, ועל כן נדרש לנהיגה בו רישיון נהיגה. בעת הארוע, נטען, הנאשם לא היה מורשה לנהיגה, נהג בפסילה, וללא תעודת ביטוח תקפה.

הנאשם טוען, מנגד, שלא הוכח שהרכב בו נהג הוא "רכב מנועי", כהגדרתו בפקודת התעבורה, ומכאן שלא נדרש לנהיגה בו רישיון נהיגה, וכפועל יוצא לא ביצע את העבירות המיוחסת לו, ויש לזכותו.

דיון והכרעת השופט (תמצית):

"לאחר שהאזנתי לטיעוני ב"כ הצדדים, שמעתי את העדים לפני, ועיינתי בחומר הראיות, מצאתי שהוכח לפני, מעבר לכל ספק סביר, שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, מהנימוקים שיפורטו מטה.

השוטר, בוחן תנועה, ערך דוח על האירוע מיד לאחר התרחשותו. מהדוח עולה שבעת שנהג בניידת, כששוטר נוסף לצידו, ברחוב הפנימי, בכפר מג'ד אלכרום, ממזרח למערב, חלף על פני הדואר, והבחין ברכב תפעולי נוסע לפניו. צוין שהשוטר ראה את נהג הרכב מחזיק מכשיר טלפון ביד שמאל, צמוד לאוזן שמאל, וכרז לנהג לעצור בצד הדרך. השוטר ניגש לרכב התפעולי, הנהג היה לבד ברכב. לדרישת השוטר להצגת רישיונות ותעודת זהות ציין הנהג שאין לו רישיון נהיגה, ואין ברשותו תעודת זהות. השוטר הודיע לנהג שהוא מעוכב לתחנה לצורך זיהוי.

לשאלת הסנגור, הבהיר השוטר בעדותו, שבעת שחקר את החשוד ידע שמדובר ברכב תפעולי. כשנשאל האם בדק בכניסה לרחוב בו נעצר הנהג האם קיים תמרור 439 (תמרור נדרש בכניסה לאזור רכב תפעולי. מערכת האתר) השיב: 'מדובר במקום מרכזי בכפר, סמוך לדואר, אין מדובר בשטח תפעולי, מה עוד ששטח כזה צריך להיות מגודר ומסומן'.

גרסתו המרכזית של הנאשם היא שלא ידע שלרכב החשמלי בו נהג נדרש רישיון נהיגה."

תמרורי 439 מותאמים לאזור רכב תפעולי

האם הנאשם נהג ב"רכב מנועי" כהגדרתו בפקודת התעבורה?

"ההגנה טוענת שלא הוכח שהנאשם נהג ב"רכב מנועי", המחייב רישיון נהיגה, ומכאן שלא ביצע את העבירות שמיוחסות לו. צוין שפקודת התעבורה מגדירה "רכב מנועי" כרכב שנע בכוח מכני, ומהמסמכים שערך השוטר עולה שאין מדובר ברכב מסוג זה."

הגדרת "רכב חשמלי" ו"רכב תפעולי"

"סוג הרכב בו נהג הנאשם הוגדר בדוח כ'רכב חשמלי'. בנסיבות המקרה ציין השוטר בדוח שהנאשם נהג ב'רכב תפעולי'.

תקנה 1 לתקנות התעבורה מגדירה 'רכב חשמלי' - רכב מנועי המונע במנוע חשמלי;

'רכב תפעולי' כהגדרתו בסעיף 95א לתקנות התעבורה הוא 'רכב כמשמעותו בפקודה'. הווה אומר, רכב תפעולי עונה להגדרת 'רכב' שבפקודה."

בפקודת התעבורה בסעיף 1 נקבע:

"'רכב' - רכב הנע בכוח מיכני או הנגרר על ידי רכב או על ידי בהמה, וכן מכונה או מיתקן הנעים או הנגררים כאמור, לרבות אופניים ותלת-אופן, ולמעט רכב ששר התחבורה פטר אותו בצו מהוראות פקודה זו כולן או מקצתן;

'רכב מנועי' - רכב המונע בכוח מיכני מכל צורה שהיא, ולרבות תלת אופנוע ואופנוע עם רכב צדי או עם גרור או בלעדיהם ולמעט רכב הנגרר על ידי רכב מנועי;

עולה מהאמור שעל פי הפקודה 'רכב חשמלי' ו'רכב תפעולי', הם רכבים המונעים בכוח מיכני.

הוראת סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה קובעת ש'לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רשיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרשיון זולת אם פוטר מחובת רשיון נהיגה ובמידה שפוטר'".

קרי, הפעלת רכב מנועי מכל סוג דורש רישיון נהיגה, כקבוע בסעיף 10 לפקודת התעבורה, אלא אם מחוקק המשנה החריגו מחובת רישיון נהיגה.

מחוקק המשנה מצא מקום להחריג את הצורך ברישיון נהיגה לשני סוגי רכבים, קלנועית ורכינוע. ברכבים אלה לא נדרש רישיון נהיגה. יצוין שעיון בתקנות התעבורה מעלה שהרכב עליו נהג הנאשם אינו מתאפיין במאפיינים של הקלנועית או הרכינוע.   

בנסיבות אלו ניתן לקבוע שהרכב בו נסע הנאשם הינו כלי רכב מנועי שלא הוחרג ע"י המחוקק ולכן נדרש רישיון נהיגה.

ממסמך משרד הרישוי מיום 3.8.16 עלה שהנאשם אינו מופיע בקובץ מחזיקי רישיונות נהיגה. קרי, בנסיבות המקרה נהג הנאשם ללא רישיון נהיגה, על רכב שמצריך רישיון נהיגה.

זאת ועוד, מגזר הדין בתיק ת"ע 3968-08-15, מיום 3.1.16 עולה שהנאשם נפסל לתקופה של 20 חודשים. מכאן, שבעת הארוע, 29.8.26, הנאשם נהג בפסילה."

האם הנאשם נהג ב"אזור רכב תפעולי"?

"הרכב החשמלי, בו נהג הנאשם, משמש, מעבר להיותו "רכב מנועי", כ"רכב תפעולי". תקנה 95א לתקנות התעבורה קובעת, בין היתר, שרכב תפעולי הוא רכב שמותר להפעילו אך ורק ב"אזור רכב תפעולי".

'איזור רכב תפעולי' הוגדר בתקנה 95א - איזור שבו מופעל רכב תפעולי ואשר בכניסה אליו וביציאה ממנו הוצב, באישורה של רשות התימרור המקומית, תמרור 439 האחד מציין כניסה לאיזור רכב תפעולי והאחר מציין את היציאה ממנו.

תקנה 95ד לתקנות התעבורה קובעת שרכב זה יש להפעיל באזור רכב תפעולי ובלבד שנתקיימו התנאים המצוינים בתקנה כלהלן:

(1) ניתן לגבי הרכב התפעולי, לפי סוגו, היתר להפעלתו מאת המפקח על רכב תפעולי ובהתאם לתנאים שבהיתר;

(2) בידי נוהג או מפעיל הרכב התפעולי רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב הנהוג או המופעל על ידו או היתר לנהיגתו שניתן מאת המפקח על רכב תפעולי;

(3) לגבי הרכב התפעולי ניתנה תעודת ביטוח בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי.

עולה, אפוא, שהרכב החשמלי בו נהג הנאשם, המשמש כ'רכב תפעולי', ניתן לתפעלו באזור רכב תפעולי בלבד, ובלבד שניתן היתר להפעלתו על ידי מפקח על רכב תפעולי ובידי הנוהג בו רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב הנהוג או היתר לנהיגתו שניתן על ידי המפקח. כמו כן, נדרשת תעודת ביטוח בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי. נהיגה מחוץ לאזור התפעולי אסורה למעשה.

מתקנה 180(א)(1) לתקנות התעבורה, שעניינה רישיון נהיגה מדרגה B, עולה כי לרכב זה נדרש רישיון נהיגה מדרגה B. לשון התקנה:

'180(א) רישיון נהיגה דרגה Bהוא רישיון לנהוג –

(1)   ברכב מנועי שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 3,500 ק"ג ושמספר הנוסעים בו מלבד הנהג אינו עולה על 8, ולמעט מונית, רכב סיור ואוטובוס ציבורי'.

עולה מהאמור שבהתאם לחוק ניתן לנהוג ברכב החשמלי ב'שטח תפעולי' בלבד, כשלנהג רישיון מדרגה B, או, לחלופין, היתר מיוחד לנהיגה באזור רכב תפעולי, מטעם המפקח על אזור רכב תפעולי."

סיכום:

"בהינתן האמור, ולאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדותם לפניי, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, וללא תעודת ביטוח תקפה."