פסקי דין בתעבורה
בית המשפט
.jpg)
רכיבה על קורקינט חשמלי = נהיגת רכב
הכרעת הדין ניתנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים, ב-30.3.23 על ידי כבוד השופט אברהם הימן.
הרקע לערר
ביום 1.1.23 סמוך לשעה 03:27 בהיותו נוהג בקורקינט חשמלי (על פי החלטת האקדמיה ללשון עברית משנת 2011 "גלגינוע חשמלי"), נעצר העורר על ידי שוטרים לבדיקה בשל ביצוע עבירת תנועה. בבדיקת "ינשוף" שנערכה לו נמצא בגופו אלכוהול בריכוז של 617 מק''ג. כתוצאה מכך נערך לעורר שימוע ובעקבותיו נפסל רישיון הנהיגה שלו באותו יום לתקופה של 30 יום. בעקבות כך הוגשה על ידי משטרת ישראל, בקשה לבית המשפט לתעבורה לפסילת רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
בדיון שהתקיים לפני בית המשפט לתעבורה התנגד בא כוח העורר לבקשה.
ביום 22.2.23 התקיים דיון בבית המשפט לתעבורה בו טענו הצדדים טענותיהם.
טענות הצדדים
בא כוח העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לנהיגת העורר בשכרות. טענתו התמקדה למעשה בנושא אחד והיא גם הטענה אשר נטענה לפני בדיון בערר. הטענה היא שנושא נהיגת אדם בקורקינט חשמלי (כמו גם באופניים חשמליים) לא הוסדר בחוק, שהרי ברור הוא שאין כיום חובה המתנה נהיגת כלי רכב אלה ברישיון נהיגה. לפיכך, מה נפקא מינה פסילת רישיון נהיגה לרכב שאין צורך ברישיון נהיגה כדי שיהיה כשיר ומורשה לנהוג בו. משום כך, הטענה היא מה לבית המשפט כדי לקבוע פסילת רישיון, משום נהיגה בשכרות, ברכב שנהיגתו לא הוסדרה בחוק ובתקנות. בא כוח העורר הפנה תשומת הלב, הן בדיון בבית המשפט לתעבורה כמו בדיון לבפני בית משפט זה, להחלטת שופט בית המשפט לתעבורה לפיה קבע:
"לעניין המסוכנות, אני מסכים כי נהג חדש שאוחז ברישיון נהיגה זמן קצר הנוהג בשכרות, הינו נהג מסוכן. אך במקרה זה גם אייחס נהיגה, וגם אם ניתן יהיה לומר כי מדובר בקורקינט החשמלי התואם את צו התעבורה כאמור, הרי שקיימת לאקונה לפיה גם אם אפסול את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו עדיין יוכל להמשיך ולרכוב על קורקינט חשמלי הרי שלעניין זה לא נדרש רישיון נהיגה אלא היתר או להיות בעלים של רישיון נהיגה".
בדיון שהתקיים בבית משפט לתעבורה טענה המשיבה כי אין נפקא מינה אם עניין רישוי הנהיגה בקורקינט חשמלי לא הוסדר. לפי שעל פי הוראות פקודת התעבורה קורקינט חשמלי חוסה תחת הגדרת "רכב", לפיכך כפוף הוא להוראות הפקודה. ואם כפוף הוא להוראות הפקודה, ממילא הוראות סעיף 46 לפקודה המסמיך פסילת רישיון נהיגה חלות גם על קורקינט חשמלי.
דיון והכרעת השופט
אני סבור שיש לדחות ערר זה הן מהבחינה המשפטית המובהקת, כמו גם מבחינת הסכנה לציבור שמסכן אדם הנוהג, כשהוא שיכור, ומשום כך תפיסת המציאות שלו לקויה, בקורקינט חשמלי (כמו גם באופניים חשמליים).
ראשית לכל, יש להציב את הוראות החוק הרלבנטיות שהרי הוא המוביל אותנו בהחלטותינו המשפטיות.
סעיף 46 לפקודת התעבורה קובע כך:
"היה היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, או קצין משטרה בדרגה שאינה פחותה מדרגת מפקח, משוכנע שיש יסוד מספיק להאשים בעל רשיון נהיגה או בעל רשיון רכב בעבירה שסעיפים 35 עד 42 או 43, 44, ו-44א חלים עליה, והגיש לבית המשפט המוסמך לדון באותה עבירה בקשה לפסול את בעל הרישיון מהחזיק בו - רשאי בית המשפט לפסול אותו מהחזיק ברישיון עד לגמר בירור דינו, או עד שתבוטל הפסילה לפי הסעיפים 48-50".
אין חולק כי נהיגה בשכרות כלולה בעבירה שסעיף זה חל עליה.
ומהו "רכב" המופיע בסעיף בהקשר של: "...בעל רישיון נהיגה או בעל רישיון רכב..." כמצוין לעיל?
כאן עלינו לפנות לסעיף 1 לפקודת התעבורה הוא סעיף ההגדרות. בקשר למונח "רכב" נקבע כך:
"רכב" – רכב הנע בכוח מיכני או הנגרר על ידי רכב או על ידי בהמה, וכן מכונה או מיתקן הנעים או הנגררים כאמור, לרבות אופניים ותלת-אופן, ולמעט רכב שהשר פטר אותו בצו מהוראות פקודה זו כולן או מקצתן;"
ככל שנבחן הקורקינט החשמלי האם הוא בגדר "רכב", נבוא לכלל מסקנה שהתשובה חיובית. בכך לא סגי, שהרי עדיין עלינו לבחון שמא השר פטר את אותו "רכב" מהוראות הפקודה כולן או מקצתן.
וכאן עלינו לפנות צו התעבורה (פטור קורקינט חשמלי מהוראות הפקודה) סעיף זה שמקורו בסמכות השר כאמור לעיל בסעיף 1 לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:
"אני מצווה לאמור:"
"בצו זה, "קורקינט חשמלי" – רכב בעל שני גלגלים המורכבים בזה אחר זה, המונע במנוע חשמלי, שהספקו אינו עולה על 100 ואט, משקלו העצמי אינו עולה על 12 קילוגרם ומהירות נסיעתו אינה עולה על 12 קילומטר לשעה.
קורקינט חשמלי פטור מהוראות הפקודה".
העולה מן האמור לעיל, פשוט הוא בתכלית הפשטות. קורקינט חשמלי, שהפטור אינו חל עליו על פי הגדרת "קורקינט חשמלי" בצו, הוא בגדר "רכב" לעניין הוראות פקודת התעבורה. ומשכך, חלות על הנוהג בו הוראות הפקודה בדיוק כפי שהם חלות על נהיגת כל רכב אחר, כמו למשל רכב פרטי.
על פי הדין החל בהליך שהיה לפני בית משפט קמא, על ההחלטה בעניין פסילת רישיון הנהיגה לנוהג בשכרות להיות מבוססת על "ראיות לכאורה". במקרה דנן, לא חלק בא כוח העורר על הראיות לכאורה, אלא שטענתו היא שככל שלא הוסדרה נהיגת קורקינט חשמלי בחוק או בתקנות, ממילא לא חלים על הנוהג בו הוראות הפקודה.
באשר לטענה כי ככל שלא הוסדר רישוי הנהיגה באשר לקורקינט חשמלי, ממילא אין להורות על פסילת הנהיגה בו. אלא שכפי שהובא לעיל, הוראות פקודת התעבורה חלות על נוהג (רוכב) בקורקינט חשמלי וממילא גם על הנהיגה בו בעת שהנהג מצוי בשכרות. יתירה מזו, על פי צו התעבורה המצוטט לעיל, מחוקק המשנה מצא דווקא להתייחס לקורקינט חשמלי אף על פי שרישוי הנהיגה בו לא הוסדר. בכך גילה המחוקק דעתו וכוונתו באשר להסדר הראוי מבחינתו.
באשר לטענה או לתמיהה אשר לכאורה יש בה הגיון, לפיה מה לו לשופט כי יפסול רישיון של רוכב קורקינט חשמלי בעת שאין הנהיגה בו מותנית ברישיון נהיגה, שהרי רגע לאחר החלטה זו, רשאי הרוכב שנהג בשכרות להמשיך ולנהוג בו?
עם כל הכבוד, ואף על פי שלכאורה יש בטענה זו הגיון מסוים, הרי אין בה כדי לסלק אל הצד הוראות ברורות של החוק. הוראות החוק הן התמרור המראה אותנו כיצד לפעול. אין מקום לפרשנות משפטית אל נוכח הוראות חוק ברורות. מעבר לכך, אדם הנוהג בשכרות בקורקינט חשמלי כמו גם באופניים חשמליים, מסכן את עצמו ובעיקר את הציבור. אין אנו מנותקים באשר לקורה בכבישי הארץ, ובעיקר עת עוסקים אנו בקורקינט חשלי או באופניים חשמליים, לאשר קורה במדרכות ובמעברי החצייה. כלי רכב אלה, מסיבה הנראית לעין, נוסעים במהירות שלעיתים אינה נופלת ממהירות כלי רכב אחרים. הסיכון הוא רב ביותר ושבעתיים עת הנוהג בהם הוא שיכור. אדם כזה, ראוי לו שייפסל מנהיגת כל כלי רכב לאו דווקא קורקינט חשמלי.
סוף דבר, הערעור נדחה.
בית המשפט לתעבורה הכשיר נגיעות וויז בטלפון בנהיגה
תת"ע 14131-06-21 בבית המשפט לתעבורה מחוז מרכז, בפני כבוד השופטת שירי שפר.
הכרעת הדין ניתנה ב-4.11.21.
בית המשפט זיכה את הנאשם מעבירה של אחיזה או שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית.
נדונה השאלה, האם רשאי היה הנאשם, אגב תנועת הרכב, לגעת במסך מכשיר הטלפון שהיה במתקן, לצורך כיבוי אפליקציית הניווט שהייתה בשימוש?
כנגד הנאשם נרשמה הודעת תשלום קנס בגין עבירה של אחיזה או שימוש בטלפון, שלא באמצעות דיבורית, בעת שהרכב היה בתנועה, בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה. הנאשם כפר, באמצעות בא כוחו, באישום המיוחס לו.
בית המשפט פסק כלהלן:
מבחינה עובדתית, לא ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם אחז בטלפון ביד ימין. אפשרית היא גרסת הנאשם לפיה נגע ביד ימין במסך הטלפון שהיה מונח במתקן על שמשת רכבו, בעת תנועת רכבו בכיכר, כדי לסגור אפליקציית הניווט שפעלה.
לאור הכרעה עובדתית זו והיתכנות גרסת הנאשם לפיה נגע באצבעו במסך הטלפון שהיה במתקן על גבי שמשת חזית הרכב, כדי לכבות את אפליקציית הניווט – יש להכריע בשאלה המשפטית – האם רשאי היה הנאשם, אגב תנועת הרכב, לגעת במסך מכשיר הטלפון שהיה במתקן, לצורך כיבוי אפליקציית הניווט שהייתה בשימוש.
מחוקק המשנה התיר בתקנה 28א(ב) לתקנות התעבורה, הפעלת תצוגה המיועדת לניווט של הרכב – דהיינו התיר השימוש באפליקציית וויז. מכך ניתן להסיק כי מותרת גם כל פעולה סבירה שמטרתה לאפשר הפעלת האפליקציה או שימוש בה או סיום הפעלתה.
נגיעה בודדת במסך הטלפון המונח במתקן קבוע על שמשת הרכב לשם הפעלת האפליקציה או כיבויה – הינה בגדר פעולה סבירה כאמור. כמובן שהקלדה העולה על נגיעה אחת או שתיים – כגון הקלדת יעד הנסיעה, אינה סבירה בשל היסח הדעת המשמעותי הנגרם לנהג ולאור הסיכון הבטיחותי של רכב הנמצא בתנועה ונהגו מפנה מבטו למסך הטלפון ומרוכז בהקלדה ממושכת.
מאחר שבית המשפט לא שוכנע מעבר לכל ספק כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו (אחיזה בטלפון נייד אגב תנועת הרכב) ולאור המסקנה כי מותרת נגיעה בודדת במסך הטלפון לשם כיבוי אפליקציית הניווט או הפעלתה, יש לזכות את הנאשם, ולו מחמת הספק.
מותר? מה דעתכם?.png)
טרקטורונים לילדים מסוכנים לציבור
בשנים האחרונות, ברחובות הארץ, על כבישיה, מדרכותיה ובגניה הציבוריים, הופיעו כלי רכב שהמייבאים אותם והרוכשים אותם לילדיהם חושבים שהם צעצוע לילדים. לא כך הדבר.
כך פסקה כבוד השופטת אטליא וישקין בתיק ה"ת 1229-01-21, בבית המשפט לתעבורה מחוז מרכז.
להלן החלטת השופטת שניתנה ב-10.2.2021:
בפני בקשה להחזרת טרקטורון אשר נתפס ע"י המשטרה, לאחר שנצפה כשהוא נהוג ע"י קטין כבן 12.5. הטרקטורון נצפה בנסיעה על מדרכה ברחובה של העיר אלעד תוך שמסכן עוברי דרך. יודגש כי על גבי הטרקטורון נמצאו שני בני נוער, האחד בנו של המבקש כבן 12.6 ועימו נער נוסף שהוא כבן גילו.
המבקש (אשר כנגדו הוגש כתב אישום בגין התרה לקטין לנהוג למרות שאיננו בעל רישיון נהיגה) הגיש בקשה להחזרת הטרקטורון כאשר ביסוד הבקשה טענה לפגיעה בזכות קניינו. התביעה מצידה התנגדה לבקשה בטענה לפיה המדובר במוצג המהווה אחת מהראיות בדרך להוכחת האישום המיוחס למבקש.
במקביל נטען ע"י הצדדים כי כנגד הקטין התבצעה חקירה בחשד לנהיגת רכב ע"י נהג בלתי מורשה לנהיגתו ומפי הסנגוריה, נמצאנו למדים כי הקטין הופנה לשירות המבחן לנוער. בשלב זה, ובניגוד לדברי המבקש, נראה לכאורה כי טרם הוגש אישום כנגד הקטין.
במסגרת טיעוני המבקש – הרחיב בא כוחו וטען אף למסגרת החוקית השומטת לטעמו הבסיס להגשת כתב אישום כנגד המבקש. תמצית טענתו כי המדובר בצעצוע, המותר בייבוא ובמכירה ולפיכך אין עבירה בנהיגתו ע"י קטין.
השאלה האם יש לסווג את החפץ הנתפס (הטרקטורון) ככלי רכב או כצעצוע הינה שאלה בה יש לדון במסגרת התיק העיקרי.
מעבר לצורך ולאור טענות בא כוח המבקש, אציין כי עובדת מתן תו תקן לחפץ ע"י מכון התקנים או משרד התעשייה וכן בהוראות השימוש המתירות את השימוש בחפץ מגיל 10, אין כדי להשליך על מתן אישור לנהיגה על רכב כפי דרישות החוק.
הגורמים המוסמכים להגדרת כלי כרכב מנועי וכן להחלת חובת רישוי / פטור מרישוי, הינם רשות הרישוי ומשרד התחבורה.
סעיף ההגדרות בפקודת התעבורה מגדיר "רכב מנועי" - כרכב המונע בכוח מכני מכל צורה שהיא, ולרבות תלת אופנוע ואופנוע עם רכב צדי או עם גרור או בלעדיהם ולמעט רכב הנגרר על ידי רכב מנועי.
אין חולק כי הכלי המדובר הינו כלי בעל 4 גלגלים המונע בכוח מכני.
סעיף 10(א) בפקודה קובע: "לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו, ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרישיון זולת אם פוטר מחובת רישיון נהיגה ובמידה שפוטר".
עיון בתקנות התעבורה מעלה כי התקנות פטרו מחובת רישיון נהיגה, נהיגה בקלנועית, נהיגת רכינוע (סאגווי), נהיגת גלגינוע, נהיגת קלנועית ביטחון ונהיגת יחידת הינע חיצונית לכיסא גלגלים.
אין חולק כי החפץ המדובר אינו עונה אל אף אחת מהקטגוריות הנ"ל ועל כן לא הוענק לנוהג בו פטור מרישיון נהיגה.
השאלה הנידונה בפני הינה האם יש מקום להחזרת הרכב למבקש או לאפשר המשך תפיסתו בידי המשטרה.
סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) קובע: "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה".
מדברי הסנגור עצמו, נראה, כי שאלת סיווגו של החפץ הינה שאלה העומדת בלב ליבו של התיק העיקרי ולפיכך על בית המשפט יהיה לבחון את מהות הראיה.
לטענת המבקש המדובר בצעצוע ואילו לטענת התביעה, המדובר ברכב טעון רישוי.
הסנגור מבקש לבחון החזרת הרכב תוך החתמת המבקש על התחייבות. יודגש כי לא נטען שהמדובר ברכב המשמש לפרנסה ולמעשה המבקש עומד על החזרתו לידיו מבלי להתחייב שלא ייעשה בו שימוש. למעשה מדבריו, משתמע כי אפשר וייעשה בו שימוש חוזר כפי זה המהווה נשוא כתב האישום.
בנסיבות אלו זכות הקניין הערטילאית דינה להיסוג בפני הוראת החוק המאפשרת תפיסת הראייה.
על כן יש מקום לאשר המשך החזקת התפוס כמוצג.
הבקשה נדחית.
.jpg)
קיצור תקופת איסור מינהלי על שימוש ברכב
לידיעת קציני בטיחות ומנהלי תחבורה בארגונים.
תיק בא"ש 2995-06-21, בבית משפט השלום לתעבורה בצפת בפני כבוד השופטת ג'ידא עספור שאהין. הכרעת הדין ניתנה ב-13.6.21.
בית המשפט הורה על קיצור תקופת איסור השימוש ברכב. הוכח כי מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראות בעל הרכב, וכי המבקשת עשתה כל שביכולתה למניעת העבירה אשר בוצעה ברכב.
בקשה לביטול הודעת איסור שימוש מנהלי למשך 30 יום באוטובוס בו בוצעה לכאורה עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה.
בית המשפט פסק כי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, מונה את החלופות, אשר על פיהן יבטל בית המשפט את הודעת איסור השימוש: (1) כאשר הרכב נלקח מבעליו בלא ידיעתו ובלא הסכמתו או (2) כאשר הנהג ברכב פעל בניגוד להוראת בעל הרכב והלה עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.
החלופה הרלוונטית לענייננו הינה סעיף 57ב(ב)(2) לפקודת התעבורה. הוכח כי מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראות בעל הרכב, וכי המבקשת עשתה כל שביכולתה למניעת העבירה אשר בוצעה ברכב.
המבקשת עשתה כל אשר יכלה, שכן בנוסף לתצהיר הנהג, המבקשת הבהירה באמצעות קצין הבטיחות את ההנחיות ובאיזה תדירות היא נותנת – הדרכות פעמיים בשנה, הדרכות תלת חודשיות ופגישה אחת לחודש, ועל כך חזר בעל החברה, ואף עשה הבחנה בין "לפני הקורונה" ו"אחרי הקורונה". מקל וחומר, בעניינו של הנהג הספציפי, כאשר שבוע וחצי לפני מועד האירוע קצין הבטיחות ניהל שיחת חידוד נהלים עמו, ועל כך העידו גם הנהג וגם קצין הבטיחות.
יחד עם זאת, בשים לב לעברו התעבורתי של הנהג, לחומרת העבירה ולכלי הרכב בו בוצעה העבירה לכאורה, יש לקבל את הבקשה בחלקה ולקצר את ימי הפסילה ולהעמידם על 15 ימים מיום הפסילה.
פורסם באתר "נבו".
רוכב אופניים חשמליים הורשע בגרימת מוות ברשלנות
מקרה ראשון בישראל: ב-25.3.21 הורשע רוכב אופניים חשמליים שהואשם בגרימת מוות ברשלנות.
בית המשפט לתעבורה בחדרה גזר ארבעה חודשי עבודות שירות, חצי שנה מאסר על תנאי וחמש שנים פסילת רישיון נהיגה על הנאשם, תושב חדרה בן 56, שהורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בתאונה לאחר שרכב על אופניים חשמליים ודרס הולך רגל קשיש. בנוסף ישלם לוי פיצוי 4,000 שקלים למשפחת המנוח.
הערת מערכת אתר ב.ב.ד: אופניים חשמליים הם רכב מנועי פטור מרישוי, ביטוח ורישיון נהיגה. אף על פי כן, פקודת התעבורה ותקנותיה חלים עלה האופניים ורוכבם.
הכרעת בית המשפט שפסל את רישיון הנהיגה שלו מעידה על כך.
האם איסור מינהלי על שימוש ברכב תקף גם לרכב תפעולי ברחובות העיר?
תיק בא"ש 8512-11-20בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים בפני כבוד השופט, סגן הנשיא נאיל מהנא. פסק הדין ניתן ב-30.11.20.
ביום 22.11.20, נתפס אדם נוהג ב"רכב תפעולי" ברחוב יגאל אלון בבית שמש ונמסרה למבקש הזמנה לדין וכתב אישום בגין עבירות הבאות:
1. נהיגה ברכב תפעולי שלא באזור תפעולי, בניגוד לתקנה לתקנה 95ד לתקנות התעבורה;
2. נהיגה ברכב כשמעולם לא היה מורשה לנהוג ברכב מסוג זה, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה;
3. נהיגה ברכב מבלי שהייתה פוליסת ביטוח בת תוקף על השימוש ברכב, בניגוד לסעיף 2(א)לפקודת רכב מנועי.
לאחר שימוע שנערך למבקש בפני קצין משטרה הוחלט על הוצאת הודעת איסור שימוש מנהלי לרכב לתקופה של 30 ימים. קצין המשטרה נימק את החלטתו כדלקמן: "אין בידי הבעלים / הנהג רישיון נהיגה וביטוח מתאים ונוסע באזור שאינו אזור רכב תפעולי".
לבית המשפט הוגשה בקשה לביטול הודעה בדבר איסור שימוש מנהלי שהוטל על "רכב תפעולי" בשל הטענה כי הנהג נתפס נוהג ברכב זה ללא רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב.
לטענת המבקש, מדובר "ברכב תפעולי" ומאחר והוא מחזיק ברישיון נהיגה לרכב פרטי אזי אין מניעה שהוא ינהג ברכב מסוג זה. עוד טוען המבקש, כי בעת רכישת הרכב נמסר לו כי הוא פטור מחובת ביטוח והוא אף פנה למספר חברות ביטוח כדי לבטח אותו אולם נמסר לו כי רכב זה פטור מחובת רישום במשרד הרישוי וכן מחובת ביטוח.
לטענת התביעה, העובדה שהנהיגה היא ברכב תפעולי על אף שיש לו רישיון נהיגה דרגה Bבמקום שאינו מותר לנהיגה ברכב תפעולי, על פי הפסיקה מהווה נהיגה ללא רישיון נהיגה.
הכרעת בית המשפט
המסגרת הנורמטיבית:המחוקק קבע את סמכות קצין המשטרה לאסור את השימוש ברכב בסעיף 57א(א)(2)לפקודת התעבורה, אשר קובע כי:
"היה לשוטר יסוד להניח כי נהג עבר לעיניו עבירה מן העבירות המפורטות בתוספת השביעית, רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו אל קצין משטרה או ליטול ממנו את רישיון הרכב, והוראות סעיף 47(ג), (ד) ו-(ו) יחולו, בשינויים המחויבים; היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים".
דיון: נשאלת השאלה האם העבירה המיוחסת למבקש מנויה "בתוספת השביעית" לפקודת התעבורה, אשר מקנה סמכות לקצין משטרה להורות על השבתת הרכב לתקופה של 30 ימים.
אין מחלוקת כי המבקש נהג "ברכב תפעולי"; כמו כן, אין מחלוקת כי למבקש רישיון נהיגה בתוקף לרכב פרטי (דרגה B). כתב האישום מייחס למבקש עבירה לפי סעיף 10(א)לפקודת התעבורהמאחר והוא מעולם לא היה מורשה לנהוג ברכב מסוג זה. על כן, בשים לב לכך שסעיף 10(א)מנוי בתוספת השביעית, אזי לכאורה קמה הסמכות לקצין משטרה להורות על איסור השימוש ברכב.
יחד עם זאת, בשים לב לנימוקים שלהלן, קבע בית המשפט כי לא הייתה סמכות להורות על איסור השימוש ברכב, משלא היה מקום לייחס למבקש עבירה לפי סעיף 10(א)לפקודת התעבורה.
בית המשפט הבהיר:
1. "רכב תפעולי" הוגדר בתקנות התעבורה, כדלקמן: "רכב כמשמעותו בפקודת התעבורה, למעט רכב פרטי ורכב ציבורי, בין אם מותקן עליו ציוד דרך קבע ובין אם לאו, בין אם הוא מוביל מטען ובין אם הוא מסיע נוסעים, אשר ניתן היתר להפעלתו, לפי סימן זה, באזור רכב תפעולי".
2. בתקנה 95ב לתקנות התעבורה נאמר כי "רכב תפעולי פטור מחובת רישום ורישוי על פי הפקודה". על כן, אין חובה לרשום את הרכב במשרד הרישוי.
3. בהתייחס לחובותיו של הנוהג ברכב תפעולי נקבע בתקנה 95ד(2) לתקנות התעבורהכדלקמן: "לא ינהג אדם רכב תפעולי, לא ישתמש בו ולא יפעיל אותו אלא באזור רכב תפעולי ובלבד שבידי נוהג או מפעיל הרכב התפעולי רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב הנהוג או המופעל על ידו או היתר לנהיגתו שניתן מאת המפקח על רכב תפעולי;".
לאמור, לצורך נהיגה ברכב תפעולי נדרש "רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב הנהוג" או "היתר לנהיגתו שניתן מאת הפקח על רכב תפעולי".
מכאן, נשאלת השאלה מהו רישיון הנהיגה המתאים לסוג הרכב הנהוג קרי; "רכב תפעולי"?
רישיון נהיגה ניתן לפי דרגת רישיון הכוללת בתוכה קבוצת רכבים הנבדלת מקבוצה אחרת במשקלה או בסוגה. דרגת רישיון נתונה יכולה להכיל בתוכה רכבים מסוגים שונים הכול כפי שהוגדר על ידי המחוקק בתקנות התעבורה.
בהתאם לתקנה 180(א)(1) לתקנות התעבורה, רישיון נהיגה מדרגה B, מאפשר נהיגה ברכב מנועי שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 3,500 ק"ג ושמספר הנוסעים בו מלבד הנהג אינו עולה על 8, ולמעט מונית, רכב סיור ואוטובוס ציבורי. מכאן, שסוג הרישיון הדרוש לנהיגת "רכב תפעולי", הינו רישיון מדרגה Bלכל הפחות.
יוער כי נהיגה ברכב תפעולי הוגדרה בתקנות התעבורה, רק באזור רכב תפעולי וכאשר לרכב התפעולי ניתנה תעודת ביטוח (ראה תקנה 95ד לתקנות התעבורה).
המחוקק היה ער לעובדה שיכולה להיות קבוצת נהגים אשר אין בידיהם רישיון נהיגה, ולכן קבע כחלופה שניתן לנהוג ברכב תפעולי ובלבד שיש בידי הנוהג היתר לנהיגתו מאת המפקח על רכב תפעולי. אין מדובר בתנאי מצטבר ודי בכך שהנוהג בו מחזיק ברישיון נהיגה כפוף לנהיגתו באזור רכב תפעולי וכפוף לתעודת ביטוח.
בנסיבות אלה, משאין חולק כי המבקש מחזיק ברישיון נהיגה מדרגה Bבתוקף הרי שהוא היה מורשה לנהוג ב"רכב תפעולי", ולא היה מקום לייחס לו עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה. כפועל יוצא לא הייתה סמכות לקצין המשטרה להורות על איסור שימוש ברכב.
השופט הדגיש כי אמנם נהיגה ב"רכב התפעולי" מחוץ לשטח התפעולי מהווה על פניו עבירה על תקנה 95ד לתקנות התעבורה, כך גם לגבי רכב תפעולי שלא ניתנה לו תעודת ביטוח, אולם שתי עבירות אלו אינן מנויות בתוספת השביעית לפקודת התעבורה ואינן מקנות סמכות לקצין משטרה להורות על איסור שימוש מנהלי ברכב.
כמו כן השופט לא קיבל את טענת המאשימה לפיה על אף שלמבקש רישיון נהיגה מדרגה Bהעובדה שהוא נהג מחוץ לאזור התפעולי יש בה כדי להקים יסודות העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה מתאים לסוג הרכב. המחוקק הגדיר עבירה ספציפית לעניין זה, של נהיגה שלא באזור תפעולי בניגוד לתקנה 95ד לתקנות התעבורה.
בנסיבות אלה, משהגיע בית המשפט למסקנה כי לא קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה או לעבירה אחרת הנמנית בתוספת השביעית לפקודת התעוברה, לא קמה סמכות לקצין משטרה להורות על איסור שימוש מנהלי ברכב.
הפסיקה אליה הפנתה ב"כ המאשימה עניינה בנהג שהוא בלתי מורשה כלל לנהיגה או בנהג שרישיונו פסול ולכן אינה רלוונטית לעניין.
סוף דבר
בית המשפט קיבל את הבקשה והורה על ביטול הודעת איסור השימוש והחזרת הרכב התפעולי לידי המבקש לאלתר.
איסור מינהלי על שימוש ברכב
תיק בא"ש 2584-10-20 בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים בפני כבוד השופט, סגן הנשיא נאיל מהנא.
דיון בבקשה לביטול הודעת איסור שימוש שהוטלה על רכב הרשום על שמה של המבקשת, ואשר לטענתה נלקח על ידי בנה שנהג ברכב ללא קיום חובת הליווי.
השתלשלות העניינים
על פי חומר החקירה עולה כי ביום 09.10.20 בשעה 17:44, נעצר הרכב שבבעלות המבקשת כשהוא נהוג על ידי בנה ליד מחסום קורונה. בבדיקה נמצא כי הוא מסיע 3 נוסעים, כאשר אביו יושב במושב שלצדו והוא פסול לנהיגה. בנוסף התברר כי הנהג הוציא רישיון נהיגה לפני חודשיים והוא חייב מלווה על פי הגדרתו בפקודת התעבורה.
לאחר שימוע שנערך לנהג במקום בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, הורה קצין המשטרה על איסור מנהלי על שימוש ברכב למשך 30 ימים.
העתירה תגובת המשיבה
עתה עותרת המבקשת, שהינה בעלת הרכב, לביטול החלטת הקצין לאסור את השימוש ברכב. לטענתה, הרכב משמש אותה לצורכי המשפחה שכן היא הנהגת היחידה בבית שדואגת לענייני המשפחה במיוחד בתקופה זו של הקורונה.
ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, לא נפל פגם בהחלטת הקצין וכי מדובר בסנקציה שמוטלת בעבירה זו אשר מצדיקה את התכלית החקיקתית הנוגעת לאיסור השימוש ברכב.
בית המשפט פסק כלהלן:
סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה מסמיך את בית המשפט להורות על ביטול איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה: הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; או מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.
בענייננו, בית המשפט לא השתכנע כי הרכב נלקח מהמבקשת ללא ידיעתה וללא הסכמתה ויש להניח כי המבקשת מסרה את הרכב לבנה בהסכמתה המלאה שכן מי שנמצא עימו ברכב היה בעלה ושני קטינים קרובי משפחה. בנוסף, המבקשת לא עשתה כל שביכולתה כבעלת הרכב כדי למנוע את העבירה.
יתרה מזאת, לא נמצאו נסיבות אחרות המצדיקות ביטול איסור השימוש ברכב. העובדה שמדובר ברכב המשמש את המשפחה וכי היא בעצמה הנהגת היחידה בבית אינה מצדיקה ביטול איסור השימוש. מדובר בעבירה חמורה של נהיגה ללא מלווה על שני גווניה, אשר מסכנת את הנהג ואת יתר משתמשי הדרך במיוחד בתקופה של נהיגה בשלושת החודשים הראשוניים אשר מחייבת ליווי צמוד לנהג חדש צעיר.
החלטה (קיצור דברי השופט)
לא השתכנעתי כי הרכב נלקח מהמבקשת ללא ידיעתה וללא הסכמתה ויש להניח כי המבקשת מסרה את הרכב לבנה בהסכמתה המלאה שכן מי שנמצא עימו ברכב היה בעלה ושני קטינים קרובי משפחה. בנוסף, לא השתכנעתי כי המבקשת עשתה כל שביכולתה כבעלת הרכב כדי למנוע את העבירה.
בענייננו, טענת המבקשת כי היא ביקשה מהבן לנהוג ברכב עם מלווה כחוק היתה טענה בעלמא שכן לא צויין מיהו המלווה וממילא אביו ישב ברכב לצדו כאשר הוא פסול למשך 15 שנים ושני בני משפחה נוספים ישבו במושב האחורי. כלומר מלבד חובת הליווי הצמוד בשלושת החודשים הראשונים, הרי הנהג הסיע ברכב שלושה נוסעים נוספים בהיותו נהג חדש צעיר.
בנסיבות אלה, אני סבור כי המבקשת לא עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את העבירה ואין דיי בטענה כי הרכב משמש אותה לצורכי המשפחה.
יתרה מזאת, לא מצאתי קיומן של נסיבות אחרות המצדיקות ביטול איסור השימוש. העובדה שמדובר ברכב המשמש את המשפחה וכי היא בעצמה הנהגת היחידה בבית אינה מצדיקה ביטול איסור השימוש.
מדובר בעבירה חמורה של נהיגה ללא מלווה על שני גווניה, אשר מסכנת את הנהג ואת יתר משתמשי הדרך במיוחד בתקופה זו של נהיגה בשלושת החודשים הראשוניים אשר מחייבת ליווי צמוד לנהג חדש צעיר.
בנסיבות אלה ולאור הנימוקים שמניתי לעיל לא מצאתי נסיבות המצדיקות ביטול איסור השימוש.
סיכום
לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין לאסור את השימוש ברכב לתקופה של 30 ימים ומשלא מצאתי כי קיימות נסיבות המצדיקות ביטול הודעת איסור השימוש או קיצור התקופה, אני מורה על דחיית הבקשה.
.jpg)
אחריות "בעל" הרכב
תיק רע"פ 6529/20 בבית המשפט העליון, לפני כבוד השופט י' אלרון
ההחלטה ניתנה ב-15.10.20.
המבקשת לערער בפני בית המשפט העליון - חברה להשכרת רכב - הורשעה בהיעדרה בארבעה כתבי אישום שונים המייחסים לה נהיגה במהירות מופרזת, עצירת רכב באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה והעמדת רכב על מדרכה במקום שלא הוסדר להעמדת רכב והחנייתו.
בגין עבירות אלו גזר בימ"ש השלום לתעבורה על המבקשת קנסות מוגדלים במסגרת ארבעה פסקי דין שונים.
המבקשת הגישה בקשות לביטול ארבעת פסקי הדין, בטענה כי לא נמסרו לה זימונים לדיונים, אחרת הייתה מתייצבת לדיון. בימ"ש השלום דחה את כל הבקשות.
בקשות לעיון חוזר בהחלטות אלו נדחו אף הן. ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעורי המבקשת על החלטות אלו. מכאן בקשת הערעור בפני בית המשפט העליון.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו כי המבקשת, חברת השכרת רכבים, הורשעה בהיעדרה בארבעה כתבי אישום שונים.
בגין עבירות אלו, גזר בית משפט השלום על המבקשת קנסות מוגדלים בסכום כולל של 7,000 ש"ח במסגרת ארבעה פסקי דין שונים.
ביום 29.3.2020, הגישה המבקשת בקשות לביטול ארבעת פסקי הדין שניתנו בעניינה על ידי בית משפט השלום, בטענה כי לא נמסרו לה זימונים לדיונים, ואילולא כן הייתה מתייצבת לדיון.
בית משפט השלום דחה את כל ארבע הבקשות בקובעו, ביחס לכל אחד מהתיקים, כי קיימים בהם אישורים לכך שזימונים לדיונים שהתקיימו נמסרו כדין, וכי לא נגרם למבקשת עיוות דין המצדיק את ביטול פסקי הדין. בקשות לעיון חוזר בהחלטות אלו, אליהן המבקשת צירפה את פרטי הנהגים שביצעו את העבירות, נדחו אף הן – כולן ביום 30.3.2020.
ערעור בפני בית המשפט המחוזי
בפסק דינו מיום 21.7.2020, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורי המבקשת על החלטות אלו, בתום דיון שבמסגרתו דן בארבעת הערעורים יחד.
במסגרת זאת, נקבע בין היתר כי קיימים בתיק אישורי מסירה מהם עולה כי הזימונים לדיונים בעניינה של המבקשת נמסרו כדין לנציגיה, וכי טענות המבקשת אינן נסמכות על כל ראייה שהיא. מנגד, המבקשת לא הציגה נימוק של ממש לכך שלא התייצבה לדיון – ועל כן דחה בית משפט השלום את בקשותיה לביטול פסקי הדין שניתנו בהעדרה.
טענת המבקשת אשר לפיה נגרם לה עיוות דין מאחר שהעבירות לא בוצעו על ידי גורם מטעמה, אלא על ידי לקוחותיה אשר שכרו את רכביה – נדחתה אף היא. נקבע כי סעיף 229(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר מצב עניינים זה ומאפשר להמיר את הקנס על שם מי שנהג ברכב בתוך סד זמנים מוגדר – אולם המבקשת לא עשתה כן.
בקשת רשות ערעור בפני בית המשפט העליון
החלטה:
בבקשתה, טוענת המבקשת כי הזימונים לדיונים שהתקיימו בעניינה בבית משפט השלום לא נמסרו למען הנכון, ועל כן חזקת המסירה הקבועה בחוק, אינה חלה במקרה דנן. לשיטתה, טענה זו מעוררת סוגיה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור.
לצד זאת, טוענת המבקשת כי נגרם לה עיוות דין המצדיק גם הוא מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי", שעה שהורשעה בגין עבירות שבוצעו על ידי אחר, ואף הוטל עליה קנס מוגדל.
שופט בית המשפט העליון, לאחר שעיין בבקשה הגעת לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
טענות המבקשת בנוגע לפרשנותה של חזקת המסירה אינן מעוררות כל סוגיה עקרונית, אלא מתייחסות לשאלות שבעובדה באשר לאופן מסירת הזימונים לדיונים – אשר הוכרעו זה מכבר בהחלטות הערכאות הקודמות.
כמו כן אין בית המשפט סבור כי קיים חשש לעיוות דין בעניינה של המבקשת.
סעיף 27ב לפקודת התעבורה, מורה כי רואים את בעל הרכב כמי שביצע את עבירת התעבורה שנעברה ברכב, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב.
כפי שהדגיש בזמנו השופט א' ברק בעניין ע"פ 3027/90:
"כאשר לבעל הרכב מספר ניכר של כלי-רכב, יש הנחה, כי בעל הרכב יודע מיהו הנוהג וצריך לדעת לזהותו: עליו לשמור על זהות הנוהג, ואם הוא נמנע מכך, רואים אותו עצמו כאילו נהג ברכב. אחריות זו היא אחריות פלילית-אישית מוחלטת. היא אישית, שכן הבעלים נמצא אחראי בגין מחדליו באי-ידיעה על דבר זהותו של הנוהג ובאי-שמירת רישומים בעניין זה. אין זו אחריות פלילית שילוחית, שכן הבעלים אחראי גם אם אין לו כל קשר עם הנוהג. אכן, הבעלים משתחרר מאחריותו דווקא כאשר בידו לזהות את הנוהג בפועל, גם אם נוהג זה הוא עובד או שלוח. האחריות אינה מבוססת - כפי שהאחריות השילוחית מבוססת - על יחס משפטי, הנראה למשפט כרלוואנטי, בין הבעלים לבין מי שנוהג בפועל.
רציונל זה מתחזק ביתר שאת מקום שמדובר בחברה שכל עיסוקה הוא השכרת רכבים וניתן לצפות כי בידיה מערך מתאים לניטור קנסות המוטלות על שוכרי הרכב והמרתם על כתפי הלקוחות."
משנמנעה המבקשת לערער מלהצביע על זהות הנוהגים ברכביה בפרק הזמן הקבוע בפקודת התעבורה, ולא התייצבה לדיון בעניינה בפני בית המשפט לתעבורה ללא טעם של ממש – השופט אינו סבור כי נגרם לה עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי".
כאמור: בקשה הערעור נדחתה.
נגע בטלפון וזוכה הערת מערכת אתר ב.ב.ד: לא סופי
תת"ע 12593-02-19 בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה בפני כבוד השופט אור לרנר.
הנאשם הואשם בעבירה של אי אחיזת הגה בשתי ידיים, בניגוד לתקנה28(א) לתקנות התעבורה.
בתאריך 25.9.18 , בסמוך לשעה 17:44 נסע הנאשם בכביש 22 ונגע נגיעות חזרות ונשנות במכשיר הטלפון שלו, אשר היה במתקן, בעוד מבטו מופנה למטה וימינה לכיוון המתקן, במהלך כ 10 שניות.
הנאשם כפר באשמה וטען כי הנסיבות אותן ציין השוטר אינן מגלות עבירה, שכן הטלפון היה במתקן קבוע ברכב. לטענתו אין עבירה של הסטת מבט ומותר לנהג להשתמש בטלפון המותקן ברכב וללחוץ על המקשים.
בהכרעת דין ארוכה ומנומקת, שניתנה ב-5.10.20, קבע השופט כי תקנה 28(ב) אינה אוסרת שימוש בטלפון ברכב שעה שהוא קבוע בדיבורית ("דיבורית" - התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו). לפי השופט תקנת משנה זו גוברת על תקנה 28(א) האוסרת הסרת יד מההגה שלא לשם להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.
הערת מערת האתר: מכיוון שהחלטת בית משפט שלום לתעבורה אינה מחייבת שופטים אחרים, אפילו לא את היושב בדין באולם הסמוך לאולמו של השופט בעל הפסיקה הנ"ל, אין למהר ולקבוע – כפי שנהגו אחדים בתקשורת וברשתות החברתיות – שמעתה מותר להסיר יד מההגה לעברו של טלפון בדיבורית.
נהיגת רכב תפעולי מחייב רישיון נהיגה או היתר
תיק תע"א 906-09-16 בבית משפט השלום לתעבורה בעכו, בפני השופטת אסתר טפטה–גרדי. הכרעת הדין ניתנה ב-20 יולי 2020.
האישום
נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה , נהיגה ללא רישיון נהיגה, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודה, ונהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה, בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.
על פי התמצית העובדתית, ביום 29.8.16, סמוך לשעה 11:45, נהג הנאשם ברכב חשמלי. אותה עת נהג כשהוא פסול מנהיגה מיום 3.1.16, למשך 20 חודשים.
גדר המחלוקת
התביעה גורסת שהנאשם נהג ברכב תפעולי, מסוג "מרשל", העונה על הגדרת "רכב מנועי" בפקודת התעבורה, ועל כן נדרש לנהיגה בו רישיון נהיגה. בעת הארוע, נטען, הנאשם לא היה מורשה לנהיגה, נהג בפסילה, וללא תעודת ביטוח תקפה.
הנאשם טוען, מנגד, שלא הוכח שהרכב בו נהג הוא "רכב מנועי", כהגדרתו בפקודת התעבורה, ומכאן שלא נדרש לנהיגה בו רישיון נהיגה, וכפועל יוצא לא ביצע את העבירות המיוחסת לו, ויש לזכותו.
דיון והכרעת השופט (תמצית):
"לאחר שהאזנתי לטיעוני ב"כ הצדדים, שמעתי את העדים לפני, ועיינתי בחומר הראיות, מצאתי שהוכח לפני, מעבר לכל ספק סביר, שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, מהנימוקים שיפורטו מטה.
השוטר, בוחן תנועה, ערך דוח על האירוע מיד לאחר התרחשותו. מהדוח עולה שבעת שנהג בניידת, כששוטר נוסף לצידו, ברחוב הפנימי, בכפר מג'ד אלכרום, ממזרח למערב, חלף על פני הדואר, והבחין ברכב תפעולי נוסע לפניו. צוין שהשוטר ראה את נהג הרכב מחזיק מכשיר טלפון ביד שמאל, צמוד לאוזן שמאל, וכרז לנהג לעצור בצד הדרך. השוטר ניגש לרכב התפעולי, הנהג היה לבד ברכב. לדרישת השוטר להצגת רישיונות ותעודת זהות ציין הנהג שאין לו רישיון נהיגה, ואין ברשותו תעודת זהות. השוטר הודיע לנהג שהוא מעוכב לתחנה לצורך זיהוי.
לשאלת הסנגור, הבהיר השוטר בעדותו, שבעת שחקר את החשוד ידע שמדובר ברכב תפעולי. כשנשאל האם בדק בכניסה לרחוב בו נעצר הנהג האם קיים תמרור 439 (תמרור נדרש בכניסה לאזור רכב תפעולי. מערכת האתר) השיב: 'מדובר במקום מרכזי בכפר, סמוך לדואר, אין מדובר בשטח תפעולי, מה עוד ששטח כזה צריך להיות מגודר ומסומן'.
גרסתו המרכזית של הנאשם היא שלא ידע שלרכב החשמלי בו נהג נדרש רישיון נהיגה."
תמרורי 439 מותאמים לאזור רכב תפעולי
האם הנאשם נהג ב"רכב מנועי" כהגדרתו בפקודת התעבורה?
"ההגנה טוענת שלא הוכח שהנאשם נהג ב"רכב מנועי", ה
חדשות