נהיגה נכונה - עצות, מחשבות וטיפים

אינדקס המאמרים (מלמטה למעלה):

- מיתולוגיה תנועתית, מיתוסי תנועה ובטיחות, מאת ד"ר דן לינק

- זכות-קדימה להולכי רגל? מאת דני שטרוזמן

- 10 פעולות חשובות לבטיחות בנהיגה, המלצות ב.ב.ד

- אני לא רואה אותך (1)

- אני לא רואה אותך (2)

- השול מסוכן, מעבר לגדר בטוח

- עוד מעט חורף 2012/13

- עשו פרסה לאט

---

 

 

עשו פרסה לאט

 

ראיתם את המודעה בעיתון ולאחרונה גם על אחורי אוטובוסים של חברת "דן"?

 

 

באותיות הקטנות כתוב: "מכרו לך רכב בלי GPS..." של חברה כלשהי?

ובאותיות ענק: "תעשה פרסה ומהר!" והפניה לחברה הכלשהי.

לטקסט נוסף חיזוק על-ידי ליטוש התמרור שלא ברור אם הוא אוסר פרסה (מעגל אדום), או מזמין לעשות פרסה (היעדר קו אדום אלכסוני).

מלמדינו לתורת הפרסום סיפרו לנו, שמסר באותיות גדולות וברורות נטמע בקלות במוחו של אדם, מתבסס בו, ייזכר לאורך זמן ויישלף בעת הצורך, במיוחד כשהמסר מלווה בתמונה השווה יותר מאלף מילים (זוכרים את החכם הסיני?)

 

עשו פרסה לאט!

פרסה היא לא פעולה שמדרך הטבע, ולכן עשו פרסה רק כשמותר: כשאין תמרור אוסר, או כשאין תמרור או חץ על הכביש להמשיך ישר (או ימינה) בלבד.

וכשמותר: חישבו פעמיים אם אתם באמת מוכרחים. אם למשל, בצומת הבא, הקרוב, יש מעגל תנועה, למה להתאמץ לעשות פרסה עכשיו?

וכשאתם באמת מוכרחים ואין מעגל קרוב, בדקו אם ניתן לעשות זאת ברצף. נהיגה לאחור תוך-כדי פרסה מסוכנת, מעצבנת ובלתי אחראית. אם זה המצב, מוטב להאריך את הדרך בדקות אחדות, אפילו להקיף את הבלוק, ובלבד שלא לסכן, להסתכן, לעצבן ולהתעצבן.

וכשהכול בסדר, עשו זאת לאט, עם איתות ברור בעוד מועד, עם מתן זכות-קדימה למי שמגיע ולמי שלא מגיע, ולא יודע שאתם עושים פרסה וחושבים שאתם פונים שמאלה.

והכי חשוב: עשו פרסה לאט.

---

 

עוד מעט חורף 2012/13

 

עוד מעט חורף. ראוי להיזכר ולהזכיר איך עוברים אותו על הכביש בבטיחות:

מנהלי צי-רכב וקציני בטיחות בתעבורה: נעריך מאד אם תדפיסו רשימה זו ותפיצו אותה בקרב נהגיכם.

 

חורף

1. הרכב בחורף

המערכות החשובות ברכב תמיד ובמיוחד בחורף:

• צמיגים – שלמים, שאינם יבשים, בעלי תעלות (חריצים) של 2 מ"מ לפחות על-פני כל שטח סוליית הצמיג, ובלחץ ניפוח על-פי הוראות היצרן.

נאמר בשנית ובהדגשה: בלחץ ניפוח על-פי הוראות היצרן.

• מערכות הבלמים וההיגוי מחייבות בדיקת חורף במוסך. בהזדמנות זו הזכירו למוסכניק לבדוק את גם מערכות הפליטה והחימום.
• מגבים, שוטפי שמשות ומפשירי אדים: החליפו את להבי המגבים. מגיע לכם חדשים בתחילת כל חורף. מלאו נוזל מתאים במיכל שטיפת השמשות, ובדקו אם ההתזה מושלמת. אם לא, נקו את הנחירים. בדקו אם מפשיר האדים בשמשה האחורית תקין.
• תאורה – בדקו אם כל הפנסים וכל הנורות הממלאות תפקידים שונים פועלים, לבדיקת פנסי האיתות ואור הבלימה היעזרו במישהו או התקרבו בחשיכה עם אחורי המכונית לקיר ובדקו. הדליקו מול קיר גם את פנסי החזית. אם אלומות האור הגבוה אינם בגובה שווה מול הפנסים, פנו לכיוון אורות. וודאו שמתג כוונון גובה אלומת האור במצב 0. העבירו אותו למצב אחר רק כאשר חלקו האחורי שח הרכב עמוס ואל תשכחו להחזיר.
• ניקיון שמשות, פנסים ומראות. כאשר הם נקיים, רואים טוב יותר ומסתנוורים פחות.

 

 שמשה מזוהמת מגבילה את הראות ומסנוורת              נחוצים אורות נמוכים + ערפל ומגבים באיטיות

 

בדיקה לפני חורף: רכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 10 טון, רכב עבודה ואוטובוס שאינו זעיר חייבים לבצע בדיקת חורף במוסך לפני ה-1 בנובמבר. רכב חדש, שטרם מלאה לו שנה, או רכב שעבר טסט בשלושת החודשים לפני נובמבר – פטור.

 

  2. הנהיגה בחורף

• חשוך או גשם קל – האטו כנדרש.
• גשם שוטף (שבר ענן) או ערפל - שיקלו עצירה במקום בטוח עם אורות מהבהבים, עד יעבור זעם.
• הדליקו אורות, גם ביום: מ-1 בנובמבר עד 31 במרס חובה להדליק אורות גם ביום: רכב פרטי ומסחרי עד 15 טון - מחוץ לעיר; משאיות כבדות, אוטובוסים ומוניות – בכל דרך; אופנועים חייבים באורות דולקים בכל שעה, בכל יום, בכל דרך – תמיד!
• טוב להדליק אורות בכל נסיעה – הנהג האחר או הולך הרגל יבחינו בכם מוקדם יותר ויחשבו שאתם קרובים יותר.

הדליקו אורות – נראה אתכם!

• בערפל הדליקו אורות נמוכים כדי להיראות, ואם הוא כבד יותר הדליקו גם את אור הערפל והפעילו את המגבים במהירות נמוכה. אל נא תשכחו לכבות את אור הערפל כשהוא מתפזר.
• האטו לפני מעבר שלולית מים. אחרי השלולית בדקו את הבלמים על-ידי לחיצה קלה על הדוושה. הבדיקה תייבש את הרפידות.
• הפשירו את האדים לפני שהם מתעבים על השמשות: בשמשה האחורית על-ידי המפשיר החשמלי, בשמשה הקדמית על-ידי הפניית משב אוויר מואץ אל השמשה הקדמית ביחד עם המזגן.
• ABC, ECP מונעים החלקות – כמעט! בכביש רטוב הימנעו מבלימות חזקות וסיבובים מהירים. פשוט סעו לאט יותר.
• שמרו מרחק! 2 שניות לפחות ביום בהיר ויבש. 3 שניות לפחות בכביש רטוב ובחשיכה.
• חפשו את הולכי-הרגל. בחורף הם לובשים בגדים כהים ומסתתרים מתחת למטריות וצווארונים גבוהים. חפשו אותם ושמרו עליהם.

---

 

השול מסוכן; מעבר לגדר בטוח

 

פנצ'ר? איזה מן חרבון. או תקלה אחרת שמחייבת אותנו לעצור לצד הדרך הבינעירונית או המהירה – צרה צרורה, מפחידה ומאיימת. מי שעצר להחליף גלגל בשול הדרך שכלי רכב, בהם משאיות ואוטובוסים, נוסעים במהירות 80 עד 110 קמ"ש (ויותר) וחש את האוויר שהם הודפים, עד שהמכונית המפונצ'רת שלנו מיטלטלת על הג'ק המסכן שנושא את כובד משקלה, מי שעבר את זה יודע עד כמה החוויה מאיימת; סליחה – הורגת. בני-אדם מתו מזה.

 

המלצותינו:

1. לא לעצור מייד. להמשיך עד מקום אליו אפשר להיכנס להיות בטוח: תחנת דלק, מפרץ, דרך עפר, התרחבות רבה מאד של השול, או משהו דומה. מוטב להרוס צמיג ואפילו "לשרוף" מנוע מאשר להרוס חיים.

 

2. אם, באין ברירה, נעצור לא כל כך רחוק מהכביש - נפעל כך ולפי הסדר הבא:

ראשית, נפעיל מייד את פנסי המצוקה (כל מחווני הכיוון יחדיו);

שנית, נדומם את המנוע ונלבש את האפוד הזוהר (בדקו היום אם הוא בהישג יד ולא בתא המטען).

ואז נצא בזהירות רבה מהרכב וניגש להציב את משולש האזהרה מאחורי הרכב, במקום שייראה למרחוק. כדי למנוע הפלתו על-ידי הרוח. נתמוך את המשולש באבן או שתיים.

אבל, בזמן שאנחנו יוצאים להציב את המשולש, "נגרש" את הנוסעים שלנו אל מעבר לשול, מעבר לגדר הבטיחות או מעבר לתעלה. חם שם או קר? מלוכלך שם או קוצני? אין דבר, מוטב לסבול, להתלכלך או להרוס בגד מאשר להרוס חיים.

חשוב מאוד: לבד מן מי שעוסק בהחלפת גלגל או בתיקון, כשהוא נוקט כל אמצעי זהירות אפשרי, שלא יישאר אדם ברכב, ובודאי שלא יסתובב סביב הרכב. רבים מצאו כך את מותם הנוראי.

 

3. המשטרה ממליצה למי שנתקע בכביש בינעירוני הומה, להשאר ברכב ולחייג אליהם 100. המשטרה תשגר למקום ניידת שתסמן את הרכב התקוע באמצעים משטרתיים ואפילו תסייע להתגבר על התקלה. אלה שנקלעו למצוקה ופנו למשטרה מעידים על כך שזה עובד.

 

הספרון "מכתבים מגן הנשמות", מאת אשר אמדו, מתאר אירוע אמיתי: משפחתו של תום בדרך לחופשה שנתית (היכנסו וקראו).

לרכישת "מכתבים מגן הנשמות", בנושא הכאוב של המוות בדרכים, טל' 09-7442404, 052-2995000

amados@netvision.net.il

---

  

 

אני לא רואה אותך (2)

 

בהמשך ל"אני לא רואה אותך (1)" (למטה) צלמנו תמונה נוספת באותו עניין. התמונה יפה יותר אבל יעילה פחות, כי כדי להבחין בשלט המותקן בקדמת הצד הימני של המשאית צריך ראשית לעקוף אותה מימין.

השלט מומלץ, אבל באחורי הרכב. כמו בקטע הקודם, למטה.

 

 

---

 

אני לא רואה אותך (1)

 

הרוב המוחלט מחזיק ברשיון נהיגה דרגה B ונוהג ברכב קל. לרוב המוחלט הזה אין שמץ של מושג מהם קשיי הנהיגה של נהג משאית. אחת הרעות החולות היא עקיפת משאית מימין על-ידי רכב קל או אופנוע, או אופניים. הנהג או הרוכב משוכנעים שנהג המשאית היושב גבוה במעין עמדת שליטה, ולפעמים מצויד במראות גדולות יותר, רואה הכול.

אז לא! השטח המת לעיני נהג משאית, במיוחד מימין הוא שטח מת קטלני.

טוב עושים נהגי המשאיות או החברות, או קציני הבטיחות המצידים את המשאית בשלט: אני לא רואה אות מימיני.

מומלץ!!!

 

---

 

10 פעולות חשובות לבטיחות בנהיגה

 

10 פעולות - הקליקו

 

 המלצות ב.ב.ד

 

---

 

זכות-קדימה להולכי רגל?

דני שטרוזמן

 

בשנות ה-60 של המאה הקודמת, בעיצומו של מבחן נהיגה, בלם הבוחן בחריפות ובחריקת צמיגים (לפני עידן ה-ABS). הנבחן המבוהל הביט בו בתמיהה, והבוחן הגיב בכעס: "אתה לא רואה את הולך-הרגל?" אותו הולך-הרגל הוריד רגל בצידו השני של כביש שרחבו 14 מטר, ואפילו טרם החל לחצות.

האם זה היה קורה היום? נראה שלא. האם היום סוגיית מתן זכות-הקדימה להולך-רגל ברורה כליל? נראה שלא. לכן סיכום רשימה זו יהיה: מכיוון שבמפגש פיזי בין רכב להולך-רגל האחרון הוא הנפגע מאד, בעוד לראשון (כמעט) לא קורה דבר, על הנהג תמיד לחפש את הולך-הרגל בכל מקום שממנו הוא עלול לצוץ, ותמיד לאפשר לו לחצות.

הקוראים מוזמנים להגיב ולהתייחס, להסכים או להתנגד, להציע פרשנויות אחרות או רעיונות טובים.

עתה, הבה ונתבונן בדיני התעבורה.

 

החוק

1. תקנת התעבורה 67(א), השוכנת בקטע (סימן) ט' שכותרתו "זכות-קדימה", דנה בהולכי-רגל במעבר-חציה וקובעת: "נוהג רכב המתקרב למעבר-חצייה, והולכי-רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החצייה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך".

האם מצאתם בגוף התקנה את החובה לתת זכות-קדימה? לא! לשון התקנה הוא: אם הולכי-רגל חוצים (לא עומדים על המדרכה, לא עומדים על הכביש – חוצים) את הכביש, יש לאפשר להם להשלים את החצייה בבטחה (לא בהכרח לעצור, אלא לאפשר...).

ישהגורסים שכותרת המשכן, כאמור, של התקנה -"זכות-קדימה"- היא המשלימה את חובת מתן זכות-הקדימה. לשם כך נתבונן בהגדרה המופיעה בתקנה 1 (הגדרות): "מתן זכות-קדימה - אי המשכת הנסיעה או התחלתה כאשר על ידי כך עלול הנוהג ברכב הנדרש לתת זכות-קדימה לנוהגים ברכב אחר לאלצם לסטות מקו נסיעתם או לשנות את מהירות נסיעתם".

שמתם לב? התקנה מופנית לנוהג ברכב הנדרש לתת זכות-קדימה לנוהגים ברכב אחר. היכן הולכי-הרגל בתמונת זכות-הקדימה?

2. פירושו של תמרור המודיעין ההיסטורי ג-7 היה, עד לקביעת לוח התמרורים החדש שפורסם ב-28.12.10 ונכנס לתוקף כעבור חצי שנה, היה: "מקום מעבר-חצייה להולכי-רגל". כלומר, כאן מקום החצייה שבו יש לאפשר להולכי-רגל החוצים להשלים את החצייה בבטחה, כנדרש בתקנה 67(א).

  

פעם תמרור מודיעין ג-7, היום תמרור זכות-קדימה 306

 

התמרור לא שינה צורה אלא מקום, תיוג ופירוש. בלוח החדש הוא נמצא בקבוצת תמרורי זכות-קדימה, מספרו 306 ופירושו: "תן זכות-קדימה להולכי-הרגל החוצים, במקום שבו מסומן מעבר-החצייה בכביש".

כאן נשאלת השאלה: אם הגדרת "מתן זכות-קדימה" כנ"ל היא זכות "לנוהגים ברכב אחר" אז מהי הגדרת מתן זכות-קדימה להולכי-רגל? התשובה תינתן בסופו של דבר על-ידי בית-המשפט, אלא שזה יקרה לאחר מותו של הולך רגל בתאונה, או שתיקון בתקנות התעבורה יקדים וייתן מענה לשאלה.

ובינתיים? כאמור בפתיח, אין זה משנה איך תקנות התעבורה מסבכות ומסתבכות בהנחיותיהן. לגבינו, הנוהגים, הולכי-הרגל הם בבת עינינו, נגן עליהם. מה זה משנה איך קוראים לזה, מתן זכות-קדימה או מתן אפשרות לחצות את הכביש בבטחה. מבחינתנו, גם  אם הם חוצים לא במעבר-חצייה או בין מכוניות או באלכסון, המעמד הזה בכביש הוא אינו המקום להעביר להם סדרת חינוך, אלא מקום לא לפגוע בהם. 

 

---

 

מיתולוגיה תנועתית

 

מיתוסי תנועה ובטיחות

ד"ר דן לינק

מיתוס (יוונית):

א. אגדת קדומים,העטופה דמיון ומעשי-פלא.....

ב. אמונה רווחת, סיפור מעשה המקובל כאמת, אך בפועל הוא נעדר כל ביסוס מדעי או עובדתי.

גם בתנועה ובבטיחות, כמו בנושאים חשובים אחרים, המיתוס מעורבב היטב באמת ותכופות קשה להפריד ביניהם.

הנה כמה פניני-מיתולוגיה תחבורתית-בטיחותית. נסה לקרוא רק את הכותרת ובדוק אם גם אתה מיתולוג חובב, או שאתה מקצוען ורציני.

 

1. "החוק אוסר על ילדים להרכיב ילדים על אופניים".

על קצה הלשון כמעט אמרנו "נכון". אבל האמת היא שזה "נכון ולא נכון": הנכון הוא שילדים מגיל 14 ואילך רשאים "להרכיב" ילדים קטנים (בני פחות משמונה שנים!), אבל הדבר בעייתי, מטריד ותכופות מסוכן בעליל. זהירות: אם אתה "קטן" -- אל תרכיב! אם אתה "גדול" -- שלא ירכיבו אותך (אפילו שזה כיף)! וכמובן שהמורכב חייב לשבת במושב המיועד ל"מורכבים" המותקן באופניים (שזה לא כיף בכלל ל"גדולים/ות").

 

2. "החוק קובע שילדים עד גיל 10 הרוכבים באופניים חייבים לרכוב במדרכה ולא בכביש".

לצערנו זה לא נכון. החוק אינו קובע עדיין גיל מזערי לרכיבה בכביש ואף לא לרכיבה על אופניים, אך החוק מחייב רכיבה באופניים בכביש. הפתרון בינתיים הוא שילדים קטנים ירכבו במגרשי-משחקים (וימתינו עד שהמבוגרים ימצאו פתרון יצירתי לבעייה הזאת).

 

3. "תיקון יחימוביץ" שהתקבל לאחרונה משחרר מבוגרים מחובת שימוש בקסדה בעת רכיבה על אופניים.

נכון ולא נכון: התיקון השנוי-במחלוקת הזה אכן מעניק פטור מחובת חבישת קסדה לרוכבים בגירים בדרכים עירוניות כאשר הם רוכבים רכיבה שאינה תחרותית בעיקרה. בפעילות ספורטיבית או תחרותית, גם בדרכים עירוניות, על כל רוכב לחבוש קסדה.

 

4. "ילדים עד גיל 14 אסור להסיע במושב הקדמי ברכב"

ממש מיתוס: לא היה ולא נברא,לא קיים היום ולא היה קיים מעולם! האמת: מותר היום והיה מותר גם בעבר להושיב במושב הקדמי ברכב ילדים בכל גיל, בתנאי שהם מוגנים בהתקן-ריסון התואם את גילם ואת מידות גופם. עדיף תמיד להסיע ילדים (גם מבוגרים) במושב האחורי ברכב, אך מעולם לא היה איסור גורף בחוק על הסעת ילדים במושב הקדמי.

 

5. "החוק קובע: לילד מתחת לגיל 9 אסור לחצות כביש לבד"

לא נכון, אבל מצויין: לא החוק קובע זאת, אלא יוזמה ברוכה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. החוק אינו קובע גיל  מינימום, אך אם אתה אוהב את ילדיך שמתחת לגיל 9, אל תתעצל ללכת ולחצות כביש איתם ואל תסמוך עליהם במבחן הזה. בשום מדריך להורה גם לא נאסר עליך לחצות איתם בגיל 10, 11, 12,....

 

 

6. "מותר להבהב באור הגדול כדי להזכיר לנהג שממול לעמעם את אורותיו"

לא נכון, לא רצוי, לא מותר,לא בטוח ולא נעליים. החוק אינו אוהב מסנוורים למיניהם ואין בחוק כל לגיטימציה ל"סינוור נגד סינוור". החוק אינו מתיר וגם ההגיון אינו תומך בסינוור הנהג שממול, גם לא כלקח, גם לא כאזהרה, גם לא כ"עיין תחת עיין". במקום לשחק אותה "המצפון התורן",ודא שהאורות שלך מעומעמים, האט, היימן, ואל תביט לעולם אל תוך האורות המסנוורים ממול. אפילו לא לרגע. עיקרן שנית: אסור לסנוור את הנהג שממול אפילו אם הוא מסנוור אותך. (אם קשה לך עם הכלל הזה, אל תנהג בלילה).

 

7. "אסור לעקוף יותר מרכב אחד בעקיפה אחת"

לא נכון, אבל שווה מחשבה: מותר לעקוף כמה כלי-רכב בעקיפה אחת,אולם על הנהג לוודא מעל לכל ספק כי הדרך שלפניו פנויה למרחק מספיק לעקיפה בטוחה. חשוב גם שמהירותו תהיה גבוהה בהרבה מזו של הנעקפים. "לא בטוח? אל תעקוף!".

 

8. "כשנוסעים במהירות המרבית המותרת, מותר להישאר בנתיב השמאלי ולא חייבים לחזור לנתיב הימני"

לא נכון. החוק מחייב לנהוג בימין הכביש, גם אם הנהג נוסע במהירות המרבית המותרת (ולדעתו אסור לעקוף אותו ממילא). נכון שאחדים מאתנו שוכחים מפעם לפעם על קיומו של הנתיב הימני, אך החוק מחייב להשתמש בו דרך-קבע כשהוא זמין.

 

9. "כשיש מושב-בטיחות באמצע המושב האחורי, מותר לחנות בשמאל הכביש (הדו-סטרי) כדי להוריד ילד למדרכה"

המצאה של עצלנים. אסור לחנות בצד שמאל של כביש דו-סטרי.  חד, חלק וזר לכל העצלנים שבינינו: אם עליך להוריד ילד מצד שמאל ברכב, היכנס למגרש החנייה, צא מהרכב, סייע לילד לצאת מהרכב ולהגיע למקום-מבטחים. אזהרה: אין להוריד ילד מרכב לצד הכביש (גם לא עם עזרה מצד אבא/אמא). קרא משפט זה שנית. אפשר גם שלישית.

 

10. "החוק מתיר לאופנוענים לרכוב בשול הדרך כשיש גודש-תנועה בכביש".

מעשיית חובשי-קסדות. המשטרה אכן מעלימה עיין מאופנוענים המשתמשים בשול-ימין כשיש פקק (התנועה זוחלת-עד-עומדת), אך בחוק אין זכר לפריבילגיה כזו. אזהרה: המשטרה ממצה את הדין עם אופנוענים הנוסעים ב-100 קמ"ש בשול שמאל (=המיפרדה) כאשר התנועה זורמת באורח תקין ב-70 קמ"ש (שני המספרים להדגמה בלבד).

 

הערות ותגובות יתקבלו בברכה. 

 

 

 

 

 

 

 

---